התוכנית החינוכית

• מבוא

סביבתם הטבעית-תרבותית של ילדות וילדים בגיל הרך, בריאותם ואיכות הטיפוח בסביבתם החינוכית-טיפולית מהווים גורמים מכריעים בהתפתחותם הרגשית-חברתית ומשפיעים גם על התפתחותם השכלית והמוטורית (קמינר, 2008). גרבר (1981; 1998 Gerber) טוענת כי יחס של כבוד לילדות וילדים מלידתם, יעניק להם סיכוי טוב יותר לרכוש בטחון, לפתח עצמאות ויכולת ויסות עצמי. הם ילמדו כיצד להתייחס לאנשים אחרים באופן בריא וכיצד לבטוח בעולם באופן ריאלי. על בסיס הנחת יסוד זו גרבר ייסדה את שיטת החינוך שנקראת RIE (Resources For Infant Educators) וקבעה עקרונות לגידול בנות ובנים הכוללים שגרה בטוחה וקבועה המקנה להם ביטחון, באמצעות למידה על בסיס חוויה והתנסות פעילה, המותאמת לגילם ולמאפייניהם האישיים. עיקרון נוסף לפי גרבר הוא הכוונה ע”י דמויות קבועות, המייצרות עם התינוקות והפעוטות דיאלוג על המתרחש בסביבתם, לומדות אותם על תכונותיהם ומאפשרות להם להיות הם-עצמם ולהביע רגשות בתוך מסגרת יציבה של גבולות (גרבר, 1981;1998).

ככלל, לדרכי החינוך והטיפול בפעוטות ובתינוקות יש השלכה ישירה על התפתחותם הפיזית, רווחתם ובריאותם הנפשית ויחסי האנוש שלהם בעתיד (Gonzalez-Mena, 1997).

• הגישה הטיפולית -חינוכית

נעמ”ת מבקשת לאמץ בעשייתה החינוכית-טיפולית את הגישה המקובלת כיום בעולם המערבי, עשייה תואמת התפתחות (באנגלית Developmentally Appropriate Practice או בקיצור DAP). הגישה פותחה ע”י הארגון האמריקאי הלאומי לחינוך ילדים צעירים (NAEYC) במטרה לטייב את העשייה החינוכית במסגרות הגיל הרך, היא מבוססת על הידע המחקרי הנרחב בנוגע לצרכים ההתפתחותיים של הילדות והילדים והשפעות העשייה ע”פ גישות חינוכיות שונות על התפתחותם.

עשייה תואמת התפתחות מבוססת על שילוב עקרונות ופרקטיקות מהגישה ההתפתחותית וההומניסטית, שתי גישות המציבות את הילד/ה במרכז העשייה החינוכית ומשלבות ראיה מערכתית-אקולוגית הרואה את הילד/ה כחלק ממערכת רחבה יותר, בה מתקיימות השפעות הדדיות המשליכות על חינוכו/ה.

הגישה ההתפתחותית מביאה ההתייחסות מפורטת לצרכים ההתפתחותיים של הקבוצה והפרטים בה בכל שלב ומכוונת את המחנכת לתכנון תכנית הלימודים כך שתספק מענה לצרכי הילדות והילדים ותקדם את התפתחותם באופן מיטבי.

הגישה ההומניסטית רואה בילד/ה אדם שלם, שיש לה או לו העדפות, תחומי עניין ורצונות שחשוב לאפשר את ביטויים מלידה. היא מתמקדת בהתנסות החווייתית-סובייקטיבית של הילדה והילד ובראייתם את העולם, תוך שימת דגש על כוחותיהם ויכולותיהם (אלוני, 2005). הגישה מקדמת בחירה והבעה עצמית במגוון דרכים ומציבה את המחנכת כמתלווה לילד/ה במסעו בעולם ממקום שוויוני המקיים דיאלוג בגובה העיניים וראיית ההקשר החברתי והתרבותי של כל השותפות והשותפים במסגרת החינוכית. לפיכך, הגישה מכוונת את המחנכת לתכנן תכנית לימודים שתאפשר בחירה בין פעילויות שונות, תיתן מקום למגוון הזהויות הקיימות במסגרת ותקדם הבעה וביטוי עצמי. הגישה ההומניסטית מעודדת את המחנכת לעודד התעניינות ויוזמה בקרב הילדים ולסייע בעיבוד תכנים מאתגרים והתמודדות עם סיטואציות שונות באמצעות תיווך רגיש ומכבד. כמו כן, על הצוות לייצר תחושת אחריות משותפת עם ההורים באמצעות בניית אווירה ביתית-משפחתית-חינוכית (אלוני, 2005; Seefeldt & Barbour, 1986).

שתי הגישות מתייחסות להתנסות פעילה ומשחק חופשי כדרכי הלמידה העיקריות בגיל הרך ולכן סדר היום המאפיין אותן כולל משחק חופשי במשק הבית ובחצר, התנסות בחומרים המזמנים גרייה חושית עשירה והבעה עצמית וכו’.

עשייה תואמת התפתחות מושפעת גם מהגישה האקולוגית על-פי ברונפנברנר (Bronfenbrenner, 1979) אשר שואבת את התייחסותה לילדות ולילדים משתי הגישות שהוצגו לעיל. הגישה האקולוגית מתייחסת למאפייני הילד/ה ויכולותיו ומדגישה את חשיבותו של ההקשר בו כל ילדה וילד מתפתחים: הסביבה הפיזית-הרגשית-החברתית-כלכלית והתרבותית בה הם גדלים. ראייה אקולוגית רואה למעשה את התפתחותם כמושפעת מאיכות יחסי הגומלין בין הילד/ה לסביבה הקרובה ובין גורמים שונים בסביבה ותהליכים מקומיים, לאומיים וגלובאליים המשפיעים על הסביבה המשפחתית והחינוכית (Bronfenbrenner, 1979).

דיין (2001) מוסיפה כי עבודה באוריינטציה אקולוגית כוללת גם את יחסי הגומלין הנבנים בין ובתוך המערכות השונות הקשורות ומטפלות בילדות ובילדים, וכי התערבות במערכת אחת יכולה להשפיע על אירועים במערכת שנייה. כך למשל, מידע על שינויים המתרחשים במערך הרווחה המשפחתית, חיוני עבור מערכות החינוך והבריאות מאחר והוא יכול להשפיע על התנהגותם של הילדות והילדים בטווח המיידי ובהמשך גם על התפתחותם.

השילוב בין הגישות, כפי שמציעה עשייה תואמת התפתחות, יאגד את יתרונותיה של כל גישה ויאפשר מענה מקיף, מקצועי ומכבד עבור כל השותפות והשותפים במסגרת החינוכית.

הנחות היסוד של עשייה תואמת התפתחות (NAEYC, n.d.):

1. ידע מבוסס מחקרית בנוגע להתפתחות הילדים ודרכי הלמידה המאפיינות אותם חיוני לתכנון תכנית תואמת התפתחות.
2. ידע בנוגע לאינדיווידואלים בקבוצה יסייע לנו לספק לכל ילדה וילד את המענה הדרוש לו/ה. צפייה בילדים בשעת משחק תאפשר לנו ללמוד על תחומי העניין, היכולות והתהליך ההתפתחותי של כל ילדה וילד.
3. ידע בנוגע לתרבות של המשפחה והקהילה ממנה מגיע/ה הילד/ה חשוב לעבודה עם הילד/ה ומשפחתו/ה. הכרת הערכים, הציפיות, הנורמות והגורמים המעצבים את חיי המשפחות יסייעו לנו לבנות תכנית רלוונטית, משמעותית ומכבדת עבור הילד/ה ומשפחתו/ה.

בהתאם לכך, הגישה מציעה תכנית לימודים שתותאם לרמה ההתפתחותית של הקבוצה והפרטים הייחודיים בתוכה וכן למאפיינים חברתיים ותרבותיים של הילדות והילדים בקבוצה.

עקרונות הגישה (NAEYC, 2009):

1. יצירת אקלים מעוני מיטבי, שיספק סביבה תומכת לכל תהליכי ההתפתחות והלמידה.
2. התאמת תכנית הלימודים לרמה ההתפתחותית של הילדות והילדים, על-פי הידע הקיים בנוגע לשלבי ההתפתחות בגיל הרך.
3. התאמה אינדיווידואלית – התוכנית תתייחס לקצב ההתפתחות של כל ילד/ה כפרט, לתחומי הכוח והחולשה לטמפרמנט ולרקע שלו/ה.
4. כל תחומי ההתפתחות חשובים ומשפיעים זה על זה (אין העדפה לתחום הקוגניטיבי, למשל) ולכן התכנית תכלול מגוון התנסויות שיקדמו את היכולות בכל התחומים.
5. משחק ואינטראקציות אנושיות חשובים לפיתוח יכולות בכל תחומי ההתפתחות. התכנית תזמן למידה באמצעות פעילויות משחקיות ותיצור סביבה פעילה, המאפשרת אינטראקציה עם חפצים, חומרים, ילדים ומבוגרים, תעודד חקירה עצמאית, יוזמה וסקרנות.
6. התכנית תקדם תחושת יכולת בדרכים שונות. האתגרים המוצעים לילדים יהיו קרובים ליכולות בשלב זה (מעט מעל). כמו כן, התכנית תאפשר לילדים לעסוק שוב ושוב במיומנויות חדשות עד לשליטה בהן.
7. התוכנית תאפשר בחירה בין מגוון פעילויות.
8. המחנכת תשתמש בתצפיות בכדי לתכנן תכנית לימודים שתספק מענה לצרכי הילדים, לקשייהם ולתחומי העניין שלהם. ילדים בעלי צרכים מיוחדים יקבלו מענה מותאם.
9. המחנכת תעשה מאמץ להכיר כל משפחה וללמוד על ההקשר החברתי-תרבותי בו היא חיה. התוכנית תותאם לרקע המשפחתי והקהילתי של הילדים והמשפחות.
10. המחנכת תתגמש בהתאם לאיתותי הילדים, תגיב ליוזמות, תפתח אותן ותעמיק בהן, כחלק מהתוכנית.

• רציונל העבודה החינוכית-טיפולית במעונות נעמת

כאמור, נעמ”ת בחרה לאמץ עשייה תואמת התפתחות כגישה מנחה לעשייה החינוכית במעונות.

דגש מיוחד מושם במעונות נעמת ליצירת אקלים רגשי מיטבי ותומך לתינוקות ופעוטות ולהוריהם. הנחת יסוד מבוססת מחקר טוענת שעל מנת שאנשי מקצוע יתמכו בצרכים הבסיסיים של תינוקות ופעוטות, הצוות המטפל זקוק בעצמו לתמיכה וליצירת אקלים צוותי נוח המתייחס לרגשות, לצרכים ולמוטיבציה של כל נשות הצוות (עשור, פינברג, קנת-מימון וקפלן, 2008Fenichel, 1992 ; ). התגובתיות של דמות המטפלת-מחנכת, מחוות והבעות, מגע, דיבור, התייחסותה ויחסה להוריהם ובתוך הצוות, מושפעים מהאקלים השורר בסביבת העבודה שלה. סביבת עבודה תומכת ומלווה תסייע לה לבטא רגשות חיוביים ולהכיל את כלל התינוקות והפעוטות ואת הוריהם, על צורכיהם השונים. בכדי לקדם זאת, צוות הכיתה מלווה ע”י מנהלת המעון, מדריכה חינוכית ומפקחת אשר פועלות ליצירת אקלים חיובי עבור הצוות עצמו, לצד עבודה על הבנת צרכי הילדות, הילדים וההורים וטיפוח היכולת למתן מענה רגיש ומותאם לצרכים אלו.

תכנית הלימודים מבוססת על יצירת מענה מקדם לצרכים ההתפתחותיים, לצד אפשור בחירה והבעה אישית, טיפוח עצמאות ותחושת יכולת. לצורך כך, יעשה מאמץ להיכרות משמעותית עם כל ילדה וילד, להבנת המאפיינים ההתפתחותיים והאישיים ודרכי ביטויים במסגרת. הצוות יקדם אקלים רגשי מיטבי באמצעות שימת לב לאיתותי הילד/ה ומתן מענה רגיש ומותאם לצרכיו/ה. כמו כן, התכנית תכלול שיגרה מוכרת שתנסוך ביטחון ותאפשר חזרה על פעילויות ותתקיים בחלקה בקבוצות קטנות, באופן שיפחית גרייה עודפת ויאפשר היכרות מעמיקה ומתן מענה אישי.

צוות המעון יזמן לפעוטות מגוון של פעילויות תואמות התפתחות שיעניינו אותם, יאפשרו ביטוי והבעה בדרכים שונות ויקדמו את התפתחותם. בנוסף, סדר היום והתכנון הפיזי יאפשרו בחירה בין פעילויות בחלקים שונים במהלך היום בכדי לתת מקום לביטוי העדפות שונות בקרב הילדות והילדים. נעמ”ת אימצה את שיטת זרימת הפעילות (לוין, 1999) והיא מעודדת פתיחת מספר מוקדי פעילות בו-זמנית, לאחר יצירת הרגלי עבודה במוקדים אלו, כאמצעי שיאפשר בחירה בין פעילויות שונות במהותן כגון משחק במשק הבית/ בתיבת פעילות/ בפריטים על לוח פעיל/ במשחק דידקטי, התבוננות בספר, פעילות גופנית ו/או עבודה בחומרי אמנות. מספר המוקדים הפתוחים בו זמנית יקבע ע”י המחנכות בהתאם להרגלי העבודה והרמה ההתפתחותית של הילדות והילדים, למשאבי כוח האדם באותו הזמן ולמועד בסדר היום.

בהתאם לעקרונות עשייה תואמת התפתחות, נעמ”ת רואה חשיבות בהבנת ההקשר האישי-משפחתי, החברתי והתרבותי ממנו מגיע/ה הילד/ה ותופסת את ההורים כשותפים לגידולו/ה. לכן העבודה במעון תתייחס גם לצורכי ההורים ותקדם היכרות של המחנכות עם הרקע האישי-משפחתי והחברתי-תרבותי, דיאלוג ותיאום ציפיות בין ההורים לצוות בהקשר לצרכי הילד/ה, רציונאל תכנית הלימודים, אילוצי המערכת ועוד.

בהתאם לאמור, העקרונות לפיהם נבנית העבודה עם הילדות והילדים הינם:

• טיפוח סביבה אמפטית וקידום אינטראקציות חברתיות, באמצעות תיווך של דמות מטפלת-מחנכת
• קיום פעילות בסביבה בטוחה במובן הפיזי והרגשי
• עידוד השתתפות פעילה של הילדות והילדים בפעילויות מונחות וחופשיות
• מתן אמון ביכולת של כל ילדה ולילד לרכוש עצמאות והענקת הזדמנויות לפתח זאת
• התבוננות תוך כדי פעילות בתינוקות ובפעוטות בכדי לנסות ולהבין את צרכיהם והעדפותיהם
• הצעת אפשרויות בחירה למשחק, חקירה והתנסות באינטראקציות עם חפצים, ילדים ומבוגרים.

הדברים באים לידי ביטוי ב:

• שגרת טיפול אישי – הקפדה על הזנה, ניקיון אישי ומנוחה
• התייחסות אישית לכל ילדה וילד – האזנה לצרכיו ומתן מענה רגיש ומכבד
• תכנון מראש של העבודה החינוכית – מתן אפשרות לבחירה מבין היצע של פעילויות בתוך סדר היום הקבוע
• שימת לב והתייחסות לאינטראקציות בין הצוות החינוכי לפעוטות ובין הפעוטות לחבריהם לקבוצה
• איכות השיח עם הורים ושיתופם בחיי המעון

 ד. מדיניות העבודה עם תינוקות עד גיל שנה/שנה וחצי

מענה רגיש לצרכים פיזיים ורגשיים הוא הבסיס הראשוני לעבודה בכיתת התינוקות והוא דורש שימת לב לצורך האינדיוודואלי בהזנה, החלפת חיתול, סיוע בהירדמות והתמודדות עם מצוקות רגשיות שונות, לצד שיתוף בהנאה ממשחק, טיפוח עניין בעולם ותחושת יכולת.

לתינוקות צעירים סדר יום אישי, הכולל זמני עירות ושינה המשתנים במהלך שנת החיים הראשונה. לפיכך, תכנית הלימודים בכיתת התינוקות כוללת מתן מענה אישי בהתאם לשגרה המשתנית עם התפתחות התינוק/ת, לצד שילוב פעילויות בקבוצה ככל שהילדים גדלים.

החל מינקות, קיים צורך מולד לפעול, להתנועע, להתאמן, להשתכלל, לחוש ולחקור. התנסויות בתנועה וחישה אצל תינוקות יקבעו במידה רבה את התפתחותם בשנת החיים הראשונה. הנאה מהפעילות הסנסו-מוטורית, קשר עין וקרבה לדמות משמעותית, מייצרת חוויה רגשית חיובית ותורמת לביסוס אמון בסביבה, תחושת יכולת ומוטיבציה להמשיך להתנסות עוד ועוד, באופן שמקדם התפתחות ולמידה. סביבה חינוכית המתייחסת לצרכים הפיזיים הבסיסים, לגרייה סנסו-מוטורית מותאמת, לצד תיווך רגשי-חברתי, אינטראקציות ופעילויות התורמות להעשרת השפה וידע העולם, תסייע להתפתחותם ושלומותם של התינוקות.

סביבה חינוכית מתאימה אמורה לקיים את צרכיו הבסיסיים של התינוק:

• צורך באהבה – בקבלת תשומת לב חיובית, עידוד וחיזוק, סיפוק מגע פיזי נעים
• צורך בביטחון – הרגשת שייכות, ביטחון בקבלת מענה רגיש לצרכים משתנים, תחושה שהיא/הוא רצוי.ה ואמון בסביבה
• צורך בבריאות ותזונה מתאימה – הקפדה על היגיינה וניקיון, תזונה מתאימה
• צורך בחופש – סיפוק סקרנות, חקירה וגילוי
• צורך בקביעות – הרגלים, חזרתיות ושגרה קבועה, סביבה יציבה ומאורגנת
• צורך באתגרים – שילוב התמודדות עם מצבים מוכרים וחדשים, מעוררי מוטיבציה להתנסות באופן עצמי ועצמאי.
• צורך בחברה – של מבוגרים וילדים

מרכיבי הסביבה החינוכית בכיתת תינוקות:

• דמויות קבועות משמעותיות ויחסי גומלין איכותיים ביניהן ובינן לבין התינוקות.
• אינטראקציות המסייעות לויסות העצמי בסיטואציות שונות לאורך היום באמצעות דיבור, מגע ותנועה.
• גירויים סנסו-מוטוריים במרחב החינוכי, המעודדים פעולה ותנועה. ביניהם, פריטים במגוון חומרי, מרקמים, גדלים, צורות וצבעים שונים, חפצים שניתן לנוע עליהם, להניע אותן, להשמיע צלילים ולפעול עליהם במגוון דרכים, להפקת הנאה, חקירת סיבה ותוצאה, הופעה והיעלמות ועוד. תינוקות אחרים ומבוגרים יהוו גירויים נוספים עבור התינוקות המתחנכים בכיתה.
• תיווך המתייחס לעניין וליוזמות של התינוקות, כמו גם למגעים חברתיים ראשוניים עם תינוקות אחרים.
• שילוב שירים ודקלומים באינטראקציות שונות במהלך היום.
• שילוב רהיטים, אביזרים ואינטראקציות שתקדמנה קביעות אובייקט והתפתחות התיאוריה של התודעה.
• שילוב חפצים בתיבות ו/או מוקד משק הבית, המאפשרים תחילת משחק דרמטי סביב גיל שנה.
• שילוב הגשת חומרים כחלק מסדר היום סביב גיל שנה ורבע.
• חיבור מסודר לתכנים במעגל השנה לאחר גיל שנה.

לאבני הדרך בהתפתחות תינוקות בשנה וחצי הראשונות – ראו סולמות התפתחות בתכנית התפתחותית לחינוך ולטיפול בגיל הרך  (שוחט, גבעון ועדי-יפה, 2021).

ראו קבוע ומשתנה בסביבה החינוכית בטבלאות שעוצבו ע”י נעמ”ת: טופס לתכנון ברוח בר אילן (בהתאמה על ידי נעמת).

שיטת העבודה בגילי שנה עד שלוש

העבודה בכיתות המעון בשעות הבוקר, מתבצעת בקבוצות קטנות יחסית ולא במליאה, במטרה להפחית את מספר התינוקות והפעוטות הפועלים בכל רגע נתון במרחבים שונים בכיתה וכמו כן בחללים נוספים במעון ולהפעילם בו זמנית. העבודה בקבוצה קטנה יחסית מאפשרת יותר דיבור ומגע עם התינוקות והפעוטות, מגבירה את ההתייחסות וההיענות למצוקה ולבכי שלהם, מפחיתה בפעולות אוטומטיות ומשמוע. עבודה עם קבוצה קטנה יחסית, מעניקה לצוות הזדמנות לפתח הבנה של מאפייני הגיל והצרכים ההתפתחותיים באופן כללי, ויכולת להתאים את תכנית הלימודים למאפיינים המתפתחים ומשתנים של הקבוצה הספציפית ולצרכים הפרטניים של חלקים בתוכה. בנוסף, היא גם מאפשרת הפחתת גרייה עודפת הנוצרת כתוצאה מפעילותם של פעוטות רבים באותו החלל.

בתוך העבודה בקבוצות מתקיימת זרימת פעילות, המנגישה מוקדים שונים בו זמנית ומאפשרת לפעוטות אפשרות לבחור בין פעילויות.

העבודה בקבוצות קטנות היא כלי עבודה ואינה מהווה מטרה בפני עצמה.

חוזקותיה:   

• הפחתת רעש ועומס בכל רגע נתון במובן האקולוגי (גירויים שמיעתיים וחזותיים, צפיפות ועוד)
• הגברת הבטיחות והפחתת תאונות
• הפחתת גילויי תוקפנות והתערבות נכונה של הצוות בהם לפיתוח אמפטיה והתמודדות עם סוגים של אינטראקציות בין התינוקות והפעוטות
• הזדמנות להכרות עמוקה ואישית עם כל אחת ואחד, שמאפשרת התייחסות ומתן הזדמנויות לפתח העדפות בחירה תוך היכרות עם העצמי

העבודה בקבוצות קטנות מאפשרת גם לצוות החינוכי להתמודד מקצועית:

• עם מספר מצומצם יותר של פעוטות לטיפול-חינוך והשגחה
• לקיים זרימת פעילות בסדר היום
• לתעל ולהוביל לתקשורת דיאלוגית עם הורים
• מאפשרת למחנכת לפתח ידע ותובנות רלוונטיים על הפעוטות והללו מסייעים בטיפול ובהתייחסות אליהם
• מאפשרת ליישם את הידע שרוכשת המחנכת בתחום הטיפול-חינוך בנימה אישית ייחודית ויצירתית

    סוגי העבודה בקבוצות:

• קבוצת קטנה קבועה בתיווך מטפלת-מחנכת קבועה
• קבוצה קבועה – בתיווך של כלל המטפלות בכיתה
• קבוצת פעוטות אשר מתגבשת מידי יום מחדש

אנו מעדיפות שקבוצת הילדים תהיה קבועה, תפעל ותלווה על ידי מטפלת קבועה ובהתאם לתקינת משרד החינוך (שאינה תואמת כיום את התקינה הבינ”ל המומלצת ע”י ה-   NAEYC ומדינות ה-(EOCD

(National Association for the Education of  Young Children , Organisation for Economic Co-operation and Development ) ׁ

העבודה בקבוצה הקטנה מתבצעת בכפוף לתקינה הקיימת עפ”י הנחיות משרד החינוך:

• 6 תינוקות למטפלת עבור תינוקות עד גיל שנה ושלושה חודשים
• 9 פעוטות-צעירים למטפלת בגילי שנה ושלושה חודשים עד שנתיים
• 11 פעוטות-בוגרים למטפלת בגילי שנתיים ומעלה

הבניית התכנים והפעילויות בכיתות המעון מתייחסת לסדר היום הקבוע מעצם שעות התינוקות והפעוטות במסגרת. סדר יום קבוע הופך להרגל הן בהיבט של הצרכים הפיסיים והן בהיבט של העשייה המשחקית, החברתית והרגשית ומקנה ביטחון לילדות ולילדים וגם לצוות מעצם היותו מאורגן וחזרתי. עם זאת על הצוות לאפשר גמישות מה בסדר היום לצרכים ואירועים מזדמנים ולכבדם תוך שעדיין נעשית הקפדה על מילוי הצרכים הפיסיים והרגשיים של התינוקות והפעוטות. בכדי לאפשר היווצרותה של שיגרה מוכרת, קיימת חשיבות להקפדה על קביעות בזמני יציאת הקבוצות לחצר/עבודה בכיתה, הקפדה על שיגרת מפגש, הגשת חומרים וכו’ במסגרת הקבוצה הקטנה, כך שהפעוטות יוכלו לצפות את סדר היום. העבודה בקבוצות קטנות מתקיימת בין השעות 9:00-13:00.

לאבני הדרך בהתפתחות פעוטות – ראו סולמות התפתחות בתכנית התפתחותית לחינוך ולטיפול בגיל הרך  (שוחט, גבעון ועדי-יפה, 2021).

ראו קבוע ומשתנה בסביבה החינוכית בטבלאות שעוצבו ע”י נעמ”ת: טופס לתכנון ברוח בר אילן (בהתאמה על ידי נעמת)

סדר היום בכיתות המעון:

7:00-9:00                   קבלת תינוקות ופעוטות לזרימת פעילות במוקדי משחק שונים.

8:00-9:00                   מצטרף מוקד ארוחת בוקר זמין, במקביל להמשך זרימת הפעילות.

9:00-13:00                 חלוקה לקבוצות – פעילות בקבוצות קטנות הכוללת מפגש, התנסות בחומרים ומשחק במוקדי פעילות בכיתה, בחצר ובחללי פעילות נוספים במעון שהוכשרו לכך. בכלל זה ארוחת פרי בקבוצה קטנה בין 10:00-10:30, ארוחת צהרים בקבוצה קטנה בין 11:30-13:00 בהתאם לגילי הילדים וצרכיהם המשתנים, הכנה למנוחת הצהרים והשכבה.

13:00-14:30   מנוחת צהרים, ניקיון הכיתה והכנת פעילות אחה”צ, כולל ארוחת המנחה.

14:30-16:00   ארוחת מנחה וזרימת פעילות אחה”צ במוקדי הפעילות. ניתן לקיים גם מפגש אחה”צ.

16:00-17:00   פעילות שעת הארכה בהתאם לדרישה.