מנהיגות העבר

>>מנהיגות העבר

עדה פישמן-מיימוןנולדה בעיירה מארקולשטי, בסרביה, חבל ארץ במולדובה, למשפחה דתית. אחיה היה הרב יהודה לייב פישמן – מימון, ממנהיגי המזרחי ושר הדתות מטעמה בממשלה הראשונה. כילדה אמנם קיבלה חינוך עברי דתי-מסורתי אך בנעוריה הצטרפה לתנועת “הפועל הצעיר”. עלתה לארץ ב- 1912 והייתה מורה בפתח-תקווה, רחובות, נס-ציונה ובן שמן. ב- 1914 נשלחה לפתוח בית-ספר עברי לבנות בצפת. בשנים 1920-1913 הייתה חברה במרכז ”הפועל הצעיר”, השתתפה בוועידת היסוד של הסתדרות העובדים, ונבחרה לוועד הפועל שלה. ב-1918, כחברה באספה המכוננת של הוועד הלאומי, נאבקה על זכותם של נשים לבחור ולהיבחר למוסדות הציבוריים של היישוב היהודי בארץ ישראל. ב- 1920 שימשה כצירה בועידת-פראג (1920) שבה הוקמה ”ההתאחדות” (האיחוד בין ”הפועל הצעיר” ו”צעירי ציון”).

פישמן ממייסדות “תנועת הפועלות” בארץ, יזמה את ועידת הפועלות הראשונה בבלפוריה, שבה הוקמהמועצת הפועלות, ועמדה בראשה בשנים 1926-1921.
בשנות העשרים (1925) הייתה חברת הוועד הלאומי מטעם מפלגת הפועל הצעיר ועסקה בתחום של חינוך נשים לעבודה יצרנית ועצמאית במשק פועלות בכפר בן שמן. ב-1930העבירה את משק הפועלות מבן שמן לאזור נס ציונה בייסדה את משק הפועלות עיינות. בשנים 1947-1946 עמדה בראש מחלקת העלייה של ההסתדרות וביקרה במחנות שרידי השואה בגרמניה ובמחנות בקפריסין. בין השנים 1949 – 1955 הייתה חברת הכנסת הראשונה והשנייה מטעם מפלגת מפא”י. במקביל, המשיכה לנהל את “עיינות” שנים רבות, וחיה שם עד מותה.
פרסומיה:
פישמן, עדה, עיינות : דרכה של בת ישראל אל החקלאות, ירושלים : ספרית קו לקו, תש”ו, 1929
פישמן, עדה, החלוצה בארץ-ישראל, תל-אביב : אמנות, תר”ץ 1930
מימון (פישמן(,עדה, חמישים שנות תנועת הפועלות : 1904-1954, תל-אביב : עם עובד, תשי”ח
מימון, עדה, לאורך הדרך : מבחר דברים ואיגרות, כינס וערך יהודה ארז, תל-אביב : עם עובד-תרבות וחינוך, תשל”ג 1972.
bebaנולדה בביקטרינוסלב, אוקראינה. למדה כלכלה ומדעי החברה באוניברסיטת חרקוב, והייתה פעילה ב”צעירי-ציון”. הוגלתה לצפון-רוסיה. עזבה את רוסיה ב- 1924, ובשנים 1926-1924 הייתה פעילה בברית-העולמית של צ”ס באירופה. עלתה לארץ ב- 1926 .
מזכירת מועצת הפועלות במשך 43 שנים בין 1974-1930,פעלה לחיזוק התנועה, ולשיתוף נשים בכל תחומי העשייה. אידלסון פעלה להקמת איי.טי. אס. (A.T.S )חיל העזר לנשים במסגרת הצבא הבריטי, במלחת העולם ה-II. הייתה ציר בוועד הלאומי, ואחר כך חברת מועצת המדינה הזמנית. הייתה חברת כנסת ב- 5 כנסות מ- 1949 – 1961, מטעם מפלגת העבודה, וסגנית יו”ר הכנסת.
יו”ר התנועה העולמית של “פיוניר ווימן”(Pioneer Women) , בשנים 1975-1968.
goldaנולדה בקייב, אוקראינה כגולדה מבוביץ’, בת למשפחה יהודית ענייה, מסורתית אך לא דתית אדוקה. בשנת 1903, אחרי שאביה התקשה למצוא עבודה כנגר הוא היגר לארצות הברית. בשנתיים שהמשפחה שהתה בלעדיו בעיר פינסק התמסרה אחותה שיינה לפעילות ציונית-מהפכנית שסיכנה אותה בהסתבכות עם השלטונות, והדבר הותיר חותם עמוק על גולדה הצעירה וזירז את הגירת המשפחה ב-1906 בעקבות האב, מאיר, הוריה ואחיותיה השתכנו בעיר מילווקי. מאיר למדה בבית-הספר העממי, התיכוני ובבית המדרש למורות במילווקי. בשנת  1915 הצטרפה ל”פועלי ציון” והתבלטה כנואמת ביידיש ובאנגלית. בהדרגה, בהשפעת הגעתם לעיר של מבקרים מארץ ישראל כדוד בן גוריון וכיצחק בן צבי, התגבשה בה נחישות לעלות לארץ. ב-1921 עלתה לארץ ובשנים 1924-1921 הייתה חברת קיבוץ מרחביה.1924‎ – 1921 הייתה מאיר פעילה בהסתדרות הכללית ונבחרה למזכירות ”מועצת הפועלות” מ- 1926- 1930.
בשנים 1934-1932 יצאה בשליחות לארה”ב. הייתה חברת הועד הפועל של ההסתדרות (1934) וראש המחלקה המדינית שלה (1936). ב- 1946, מילאה את מקומו של משה שרת כמנהלת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, וב- 1947 יצאה לארה”ב לגייס כספים להקמת המדינה.
הייתה שגרירת ישראל במוסקבה בשנים 1949-1948. בין השנים 1949 – 1956 הייתה שרת העבודה בין השנים 1956 – 1966 הייתה שרת החוץ. עם פרישתה מהממשלה נבחרה למזכירת מפא”י 1968-1966וב-1968 שחקה תפקיד מרכזי בהקמתה של מפלגת העבודה.
עם מותו של לוי אשכול בפברואר 1969, עמדה בראש ממשלת הליכוד הלאומי. ביולי 1970 פרש גח”ל מהממשלה משום שקיבלה את תוכנית רוג’רס. לאחר הבחירות לכנסת השמינית (1973) הרכיבה גולדה מאיר ממשלה בראשות המערך. בתקופת כהונתה כראש הממשלה פרצה מלחמת יום הכיפורים ומאיר התפטרה מייד לאחר פרסום דוח הביניים של “ועדת אגרנט”.
פרסומיה:
Meir, Golda, This Is Our Strength: The Selected Papers of Golda Meir, ed. by H. M. Christman, New York : Macmillan, 1962
מאיר גולדה, בית אבי, עריכה: אברהם יבין,תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1972
מאיר, גולדה, בדגל העבודה: מבחר דברים בשאלות ההסתדרות ותחיקת העבודה במדינה, תל-אביב : עם עובד-תרבות וחינוך, תשל”ג 1972
מאיר, גולדה, חיי, תל-אביב: ספרית מעריב, 1975, התפרסם גם באנגלית (1975)
tamieshelנולדה ב- 1920 בלונדון למשפחה ציונית ידועה. אביה, זאב פינקלשטיין (לימים שוהם) מראשוני עורכי הדין בארץ ומי שכיהן כנציג הסוכנות היהודית בלונדון בין השנים 1918-1924. אמה היתה צילה פיינברג, בתם של ישראל ופאניה (בלקינד) פיינברג הבילו”יים, ממייסדי חדרה, ואחותו של אבשלום פינברג ממייסדי מחתרת ניל”י. אשל למדה בבית-הספר הריאלי בחיפה, ומזרחנות באוניברסיטת לונדון. הייתה פעילה ב”הגנה” ובעלייה ב’, ושירתה בצבא הבריטי במלחמת העולם ה-II. ב- 1950 הצטרפה לשירות החוץ, והייתה חברה במשלחת ישראל באו”ם, ויו”ר הוועדה למעמד האישה באו”ם. ייצגה את ישראל בגופים שונים של האו”ם בתואר שגריר. הייתה יועצת מדינית לראש עיריית ירושלים, וממונה על תיק החינוך.
בשנים 1977-1974 אשל כיהנה כמזכירה כללית של נעמת. בתקופתה עברה התנועה שינוי ארגוני יסודי: הוקם מבנה ארגוני חדש, הממזג את מועצת הפועלות ואת ארגון אימהות עובדות עם כל המנגנונים והגופים, השייכים לתנועת הפועלות למסגרת אחת, תחת השם: נעמת, תנועת נשים עובדות ומתנדבות. גם ירחון התנועה משנה את תבניתו ואת שמו מ”דבר הפועלת” ל”ירחון נעמת”.
אשל הייתה חברת כנסת בשנים 1977 – 1984 מטעם מפלגת העבודה, נשיאת מועצת ארגוני נשים בישראל, סגנית נשיאה של המועצה הבינלאומית של נשים יהודיות וסגנית נשיאה של מועצת ארגוני נשים בינלאומיות.
navaaradנולדה ב- 1938 בקיבוץ חולדה. שירתה בצבא כסמלת סעד בנח”ל מוצנח. בוגרת סמינר למורים; ”בית ברל”, בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית, ותואר שני במינהל חברתי מאוני’ לונדון. ארד כיהנה כמזכ”ל איגוד העובדים הסוציאליים, יו”ר הוועדה להבטחת הכנסה במועצה המייעצת לראש הממשלה, יועצת ראש הממשלה למעמד האישה, יו”ר אגף החברות במפלגת העבודה, וחברת הוועדה המרכזת של ההסתדרות.
ארד כיהנה כמזכ”ל נעמת בשנים 1977 -1981. בתקופה זו עולה לראשונה הדרישה לעצמאות בדיווח למס הכנסה של אישה נשואה עובדת, שלא במסגרת הדו”ח של הבעל. מועצת הפועלות מגישה דו”ח לוועדה ציבורית לשיפור התנאים והשירות לנשים הרות ויולדות. בעקבותיו מוקמת, לראשונה בישראל ועדה לבדיקת מעמד האישה שמניחה על שולחן הממשלה 241 המלצות לתיקון המציאות בישראל.
בשנים לאחר מכן, ארד כיהנה כסגנית נשיאות נשי האינטרנציונל הסוציאליסטי כנציגת המזרח התיכון, יו”ר התנועה העולמית של “פיוניר ווימן”(Pioneer Women) , חברת נשיאות הוועד הפועל הציוני וכיו”ר מועצת המנהלים משען.
mashaנולדה ב-1936 בהרצליה. בצעירותה הייתה פעילה בתנועת הנוער. למדה חינוך באוניברסיטה, ועסקה בחינוך והוראה. עיסוקיה בתחום ההוראה והחינוך הובילו לקידומה בהסתדרות המורים ולמינויה ליו”ר מחוז חיפה.
לובלסקי כיהנה כמזכ”ל נעמת במשך 11 שנים בין 1981 – 1992. לובלסקי העצימה את פעילותה של נעמת ביוזמות אין ספור, העמידה את המאבק לקידום מעמד האישה במרכז, והרחיבה את סניפיה ברחבי הארץ. הצעות חוק ומאבקים ציבוריים רבים אפיינו את תקופתה בין השאר יזמה לובלסקי את חודש מעמד האישה, אשר במסגרתו הועלתה בכל שנה סוגיה מרכזית, חדשנית מתחום מעמד האישה אל ראש סדר היום הציבורי בישראל.
לובלסקי הייתה חברת הוועדה המרכזת של ההסתדרות ונבחרה בשנת 1992 כחברת הכנסת ה- 13 ברשימת מפלגת העבודה ובה כיהנה עד 1996. פעלה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ומונתה לתפקיד סגנית שר המסחר והתעשייה מיכאל חריש. כיום גב’ לובלסקי מכהנת כחברה בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית.
drorameirנולדה ב- 1930 בבולגריה, שם הייתה פעילה בנוער הציוני. עלתה לארץ ב- 1948 בעיצומה של מלחמת השחרור והצטרפה לקיבוץ אייל. בוגרת אוני’ תל אביב בלימודי סוציולוגיה ועבודה. מאיר הייתה בין מקימי קרית גת. ייסדה שם את סניף נעמת, ושימשה כמזכירת איגוד עובדי הטקסטיל ביישוב. חברת המרכז והלשכה של מפלגת העבודה, חברת הועדה המרכזת של ההסתדרות. מאיר כיהנה כחברתמרכז נעמת ויו”ר אגף הארגון. ב- 1992 התמנתה מאיר לתפקיד יו”ר נעמת. במקביל שימשה כחברת מזכירות באיגוד המלכ”רים, בהתאגדות המרכזים הקהילתיים ובמועצה הלאומית להתנדבות.

ofraעפרה פרידמן נולדה ב – 1947 בתל אביב. שירתה כקצינה בצה”ל
והשתחררה בדרגת סגן. בוגרת לימודי משפטים באוניברסיטת תלאביב. בשנים 1973-1969 שימשה מנהלת כוח אדם במועצה לשיווק פרי הדר, במקביל ללימודי המשפטים. בשנים 1975-1973 התמחתה לקראת קבלת רישיון עורך דין. בשנים 1979-1975 עסקה בעריכת דין במשרד עצמאי. בשנים 1981-1979 עבדה בשגרירות ישראל בפריז, צרפת. סיימה לימודים לתואר שני במשפטים.
ב-1982 החלה לעבוד בנעמת בתפקיד יועצת משפטית באגף למעמד האישה, בסיוע למשפחות שכולות, בייעוץ בדיני עבודה ובייעוץ בדיני אישות.  פרידמן פעלה להרחבת הלשכות המשפטיות בכל סניפי נעמת בארץ, הקימה פורום נשים לתפקידי דירקטוריות ואת פורום חברות מועצות העיר.
ב-1990 מונתה לתפקיד יו”ר האגף למעמד האישה ומנהלת הלשכות המשפטיות בנעמת, בתפקיד זה ניסה את הצעת חוק משפחות חד הוריות אשר לראשונה הגדיר מהי משפחה חד הורית. ביולי 1994 נבחרה לתפקיד יושבת ראש נעמת. בנוסף, הייתה חברה פעילה במוסדות מפלגת העבודה וחברה בדירקטוריונים של גופים הסתדרותיים. עשייתה בנעמת מתאפיינת בפעילות ענפה בעיקר בתחום החקיקה. בתקופתה הוכנסו שינויים בחוק משפחות חד הוריות, ונכללו בו עגונות ופרודות. בתקופתה הוקמו ארגון מיח”ד – ארגון למשפחות חד הוריות, ועמותת על”ה – לקידום האימוץ הבינלאומי אשר פעלה בין השאר לחקיקת החוק לאימות בינלאומי.

hedvaalmogנולדה ב- 1948 בחיפה. בעלת תואר ראשון בחינוך ומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה, מאוני’ חיפה, ובוגרת המכללה לביטחון לאומי.
ב-1967 החלה את שירותה הצבאי בתפקידי פיקוד והדרכה. ב-1973 מונתה לתפקיד קצינת חן בפיקוד הנח”ל. בשנים 1978-1976 כיהנה כסגנית קצינת חן ראשית. ב-1981 מונתה לתפקיד קצינת חן פיקוד צפון. בשנים 1985-1982 פיקדה על בסיס ההדרכה המרכזי של צה”ל לחיילות.  ב-1987 מונתה לתפקיד קצינת חן ראשית, בדרגת תא”ל. השתחררה מצה”לב-1991 ומאז עסקה בלימוד והתנדבות במסגרת נעמת. ב-1994 מונתה לתפקיד יו”ר נעמת חיפה בין 1994 – 1998.
אלמוג כיהנה כיו”ר נעמת בשנים 1998 – 2002. בשנת 1998 עבר בכנסת החוק למניעת הטרדה מינית. אלמוג, שהייתה בעברה קצינת ח”ן ראשית, הובילה את פעילותה של נעמת בהטמעת החוק החדש במקומות העבודה בכלל, ובצה”ל בפרט.
 
פרסומיה:
אלמוג, חדווה, להיות חיילתמדריך למתגייסת,  עריכה: סיגל בר-קובץ דינר, ירושלים: כתר, 1993.

talialivniלבני נולדה בתל אביב למשפחת פועלים. לאחר לימודי תואר ראשון במשפטים ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב הוסמכה כעורכת דין בשנת 1967.
החלה לעבוד כיועצת משפטית ברשות לפיתוח אמצעי לחימה. כעבור שנתיים יצאה בשליחות הסוכנות היהודית והייתה שליחת עלייה בארצות הברית. עם שובה לארץ, בשנת 1975, הצטרפה למחלקה המשפטית של משרד הביטחון. בין תפקידיה במשרד לבני הייתה משנת 1984 סגנית בכירה ליועץ המשפטי במשרד ומשנת 1992 מנהלת היחידה לכוח אדם והדרכה.
במקביל לעבודתה, בשנת 1990 סיימה לימודי תואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה, מטעם המכללה לביטחון לאומי.
בשנת 1996 עברה לשמש יועצת המשפטית להסתדרות, תפקיד במסגרתו הייתה שותפה לייזום חקיקה ומאבקים בנושאים חברתיים.
בשנת 2002 נבחרה ליו”ר תנועת הנשים “נעמת” וכהונתה נמשכה על מאי 2012, שאז הוחלפה על ידי גליה וולוך. התנועה בתקופתה הובילה את המאבק הציבורי להחלת חינוך חינם לגיל הרך, ולהתאמת עולם העבודה להורות. מאבקה התמקד בהשגת מעמד כלכלי שווה לנשים ולגברים, בצמצום הפערים בשכר, בקידום נשים בתפקידים ניהוליים וייצוגיים ובניצול הקשר הטוב והזיקה להסתדרות להובלת קמפיין ארצי למניעת אלימות במשפחה באמצעות מקומות העבודה.
לבני יזמה והביאה לידי מימוש אמנה בעניין התאמת עולם העבודה להורות ולקידומם ועידודם של עובדים, המשלבים בין עולם עבודה תחרותי לבין הקמת משפחה וגידול ילדים. האמנה נחתמה באפריל 2007 על ידי עופר עיני, יו”ר ההסתדרות, ושרגא ברוש, יו”ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. יוזמה נוספת שלה מתבססת על הדרישה לשלב נשים בצוותי משא ומתן מדיניים.
מדצמבר 2006 היא חברה בדירקטוריון של חברת לומניס.

גליה-וולך

גליה וולוך נולדה בתל אביב. היא למדה בגימנסיה הרצליה, וב- 1985 התגייסה לתפקיד מורה חיילת בקריית מלאכי. למדה לימודי מגדר במכללת בית ברל. את דרכה המקצועית החלה וולוך בארגון ללא כוונות רווח לחילופי נוער. בתוך הארגון היא צמחה ותוך שנתיים הפכה להיות מנכ”לית העמותה. במקביל, כיהנה במספר דירקטוריונים. בשנים 1998–2001, כיהנה כיו”ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בתל אביב – יפו, ומאז משמשת כחברת ועידה, מרכז ולשכה במפלגת העבודה.

לאחר מכן, נבחרה לתפקיד יו”ר מרחב נעמת תל אביב-יפו. במהלך כהונתה, הקימה חמישה מעונות יום חדשים לגיל הרך, עשרה צהרונים נוספים ושדרגה את כל מבני המעונות. לתפקיד יושבת ראש נעמת הגיעה במאי 2012 לאחר שניצחה בבחירות את תמר זנדברג.

וולוך נשואה לעידו, ואמא לבן.

בוועידה האידאולוגית של נעמת לאחר שנבחרה, הציגה וולוך חמישה דגלים שילוו את פעילותה: שוויון לנשים בנישואים וגירושים, ייצוג 51% לנשים, עולם עבודה תומך משפחה, שכר שווה וחינוך לשוויון מגדרי .תנועת נעמת בתקופתה הובילה מספר מאבקים ציבוריים, בהם קמפיין מחאה נגד ההטרדות המיניות במשטרת ישראל, מחאה נגד שחרורו המוקדם מהכלא של הנשיא לשעבר משה קצב, מאבק נגד הנחיה של אל על המחייבת דיילות אוויר לנעול נעלי עקב, מאבקים נגד פרסומות שוביניסטיות בטלוויזיה ומאבק למען עובדות הקבלן. בנוסף, יזמה מספר קמפיינים ציבוריים לעידוד הצבעת נשים בבחירות לכנסת ה-20, ולהחזרת הפיקוח על מחירי המזון לתינוקות. ביום האישה הבינלאומי 2016, גייסה וולוך את השחקנית איילת זורר למובילת מהלך יום האישה של התנועה, על רקע פיטוריה מתפקידה בחברת האופנה גולברי בשל מה שהוגדר “השינוי לרעה במראה שלה”.

נעמת בראשותה, הרחיבה את אוכלוסיית הנשים אליה פונה, תוך עריכת פעולות הסברה בקרב נערות ונערים, כשבבסיס הגישה הזו, ההבנה שיש להתחיל את החינוך לשוויון בגילאים הצעירים. כמו כן, נעמת פנתה גם לגברים ולאבות מתוך ההכרה שהמאבק לשוויון חייב להיעשות בשותפות עם הגברים ולא כנגדם. בשנת 2013 יזמה חקיקה המבטלת את החיוב המאוחד במס לבני זוג נשואים העובדים יחד, תיקון חוק המכונה “חישוב נפרד לבני זוג”.כמו כן, יזמה את החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, לפיו בני זוג מתגרשים יוכלו לחלק את הכספים שנצברו בחסכונות פנסיוניים בקרנות הפנסיה החדשות לשני חשבונות נפרדים, כבר במועד הפרידה.

בשנת 2016, הובילה מאבק מול הממשלה לשיפור תנאי עבודתן ושכרן של עובדות מעונות היום לגיל הרך, מאבק אשר הסתיים בהעלאת שכר משמעותית לכל עובדות המעונות בנעמת.

עתירות לבג”ץ שיזמה וולוך, יחד עם ארגוני נשים נוספים, הובילו לניסוח תקנות שיאפשרו לנשים להתמודד לתפקיד מנכ”ל בתי הדין הרבניים וכן להפיכה של החלטת בית המשפט ועיכוב יציאתו מהארץ של סרבן גט, על רקע סירובו של בית הדין הרבני לעשות זאת.