פרח
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר היסטוריה נשית ההיסטוריה של נשים בישראל

ההיסטוריה של נשים בישראל
 
ההיסטוריה של נשים בישראל מתחילה במאבק על שוויון. על אף העבודה כי החברה היישובית  התארגנה כחברה חדשה שאימצה לעצמה רעיונות דמוקרטיים של שוויון, ועף אף העובדה כי נשים כמוגברים הצטרפו לתנועות החלוציות, לכיבוש העבודה, לבניית התרבות והחברה העברית, לקיבוצים ולמחתרות. השוויון היה יותר סיסמה מאשר מציאות בפועל. בכל אחת מהמסגרות נדחקו הנשים לתפקידים שוליים, ונאלצו להיאבק על זכותן להשתתף כשוות (הרצוג  2000 ). 
 
הזכות לבחור
הזכות הדמוקרטית הבסיסית לבחור ולהיבחר הושגה רק לאחר מאבק והתארגנות פוליטית של נשים. זכות הבחירה לנשים בעולם הושגה לאחר מאבק ממושך וקשה, שהחל בשנות השבעים של המאה ה- 19 (מלמן 1993). גם בישראל שלפני קום המדינה הייתה האישה נתונה במאבק על זכות יסודית זו, על אף כי כבר ב-1897 הצהירה ההסתדרות הציונית על שוויון האישה היהודיתוזכותה לבחור ולהיבחר לקונגרס הציוני (הרצוג 2000).

שאלת זכותן של נשים לבחור ולהיבחר הועלתה לראשונה ביישוב היהודי בארץ ישראל בכנסייה בזיכרון יעקב, 1903. הקבוצות החרדיות התנגדו למתן זכות בחירה לנשים, ואיימו בפרישה. אי לכך נמנעו בהצבעה "המתקדמים", שתמכו עקרונית במתן זכות זו, וכך הושג רוב נגד מתן זכות בחירה לנשים.באסיפה הראשונה, 1918, התקבלה ביישוב ההחלטה, כי הבחירות לאסיפה המכוננתתהיינה ישירות, שוות, חשאיות, כלליות, בלי הבדל מעמד. בנוגע להבדלי מין הוחלט,שהוועד הזמני ידון עד כמה השעה והתנאים רצויים להוציא דבר זה לפועל. רק ב-1919, באסיפה המכוננת השלישית, הוחלט כי לאישה תהיה זכות בחירהאקטיבית ופסיבית, אולם המאבק לא תם. החרדים בירושלים הקימו תנועת התבדלות, שקראהלאי השתתפות בבחירות לאסיפה המייסדת, כל זמן שלא תבוטלנה זכויות האישה, וההחלטה עלמתן זכות בחירה אקטיבית ופסיבית לאישה נגררה עד 1925, בבחירות לאסיפת הנבחריםהשנייה. בבחירות אלה השתתפו נשים שהיוו 12 אחוז מכלל הצירים הנבחרים. זכות זו, שהושגה לאחר מאבקים קשים ועקשניים של נשות היישוב, עוררה את התקווה שתיסלל הדרך לשוויון חברתי ופוליטי, ושהשוויון לא יהיה עוד נחלתההבלעדית של אליטה פוליטית גברית אלא יחול על כולם (דאור 1988).
הענקת זכות בחירה לנשים בראשית שנות העשרים של המאה ה- 20 העמידה את היישוב בשורה אחת עם הראשונותשבדמוקרטיות המערביות. ארגוני נשים כמו התאחדות נשים לשיווי זכויות, מועצת הפועלות ואחרים רשמו לזכותם פעילויות חשובות לקידום מעמד הנשיםביישוב. על מגילת העצמאות חתומות שתי נשים - גולדה מאיר כאחת מנציגות תנועת העבודה ורחל כגן כנציגת מפלגת הנשים. המגילה עצמה כוללת הצהרה על שוויון ללא הבדל מין כאחת מאבני היסוד של המדינה.
 
מיתוס השוויון
בשנים הראשונות להקמת המדינה נתפס השוויון בין המינים כאידיאל שיש לשאוף אליו, וזאת משני טעמיםעיקריים: ראשית, ערך השוויון מילא מקום חשוב באידיאולוגיה הסוציאליסטית, אשר אפיינהאת דור המייסדים. הגורם השני היה הצרכיםהכלכליים האובייקטיביים, שהתעוררו עקב ההתפתחות המואצת של המדינה החדשה, ובראשם - הצורך במיצוי מקסימאלי של כוח העבודה (שילה 2007).

החקיקה בשנותיה הראשונות של המדינה,אכן, שיקפה את הרצון ליישם את אידיאל השוויון בין המינים:
חוק חינוך חובה(1949) - חייב בחינוך כל בן ובת בגילאי חמש עד 14.
חוק השירות הלאומי(1949) - הגדיר את חובת שני המינים בשירות בצבא.
חוק שיווין זכויות האישה(1951) - החוק המפורש ביותרבנושא עד אז. חוק זה קבע כי דין אחד חל על הגבר ועל האישה לכל פעולה משפטית, למעטתחום דיני האישות.
בשנים הראשונות לאחר קום המדינה היו שסברו, כי בקיבוץ מתגשם השוויון בין המיניםהלכה למעשה, הודות לעליונות הרעיון הסוציאליסטי בקיבוצים וההדגשים הייחודיים שלהתנועה הקיבוצית. אולם אפילו בקיבוץ התבדה חזון השוויון בין המינים. הנשים הופקדועל כל אותן מלאכות הקשורות בגידול הילדים, בשעה שהגברים עסקו בעבודה ה"יצרנית" וקיבלו את התפקידים בעלי ההשפעה, כגון משרות המזכיר והגזבר.
ארגוני נשים פמיניסטיים החלו לפרוח, והחלו לקום מסגרותללימודי נשים ולהעלאת המודעות למעמדן. בעקבות ועידת הנשים בניירובי ב-1973 נדרשוהמדינות החברות באו"ם להכין דו"ח על מעמד הנשים בארצותיהן.  גם ישראל נדרשה לכך. בשנת 1975, רבין, ראש הממשלה דאז, הקיםועדה נועדה גם לשמש מחווה לרגל שנת האישה הבינלאומית עליה הכריז האו"ם באותה שנה.הוועדה, בראשותה שלאורה נמיר, כללה 90 חברים, רובם נשים. בתום שנתיים של עבודה הגישה לוועדה 248 המלצות לשינוי מעמד האישה בישראל. ההמלצות נגעו לכל תחומיהחיים. הדו"ח חשף את עומק ממדי אי השוויון של נשים, כמו גם את הקשיים, המצוקותוהאפליות בהם נתקלות נשים בישראל. התחום היחידי בו לא הגיעו חברי הוועדה לכדי הסכמההיה בנושא דיני ההלכה היהודית ומעמד האישה במשפחה (שלוי 1998).                       
 
 
                             
שנות ה-70 : ניפוץ מיתוס השוויון
הפמיניזם החדש שצמח בארה"ב בראשית שנות ה- 70, החל לחלחל לאיטו לחברה הישראלית ויצר סדקים במיתוס שוויון הנשים בארץ, עד לשבירתו . התחושה של נשיםרבות שגדלו בישראל, הייתה מבוססת על האמונה שהחברה היהודית שנבנתה בארץ יצרה כאן מציאותחדשה, שבה שורר שוויון בין נשים וגברים. אמונה זו מנעה מהן לראות את מצבן כמות שהואולצאת לפעול לשינויו. בדיקה מחודשת של החוויות הפרטיות שלהנשים וקריאה מחודשת של ההיסטוריה של הנשים בראשית היישוב, הביאו לשבירותו של המיתוס והעלו את הצורךלפתח פמיניזם מקומי. הפעילות הפמיניסטית באותן השנים הייתה משום קריאת תיגר על מוסכמותחברתיות ביחס למקומן של הנשים בחברה, ועוררה התנגדות נרחבת בציבור (ספרן 2002).
בהדרגה החלה לחלחל המודעות לאי השוויון של נשים, ויחד אתההחל מעשה השינוי לתיקון המצב. הרבה מעבודת הביקורת, ההתרעה והשינוי יש לזקוף לזכות נעמת ויתר ארגוני הנשים. נעמת ויתר ארגוני הנשים הפמיניסטיים היו מיוזמי הקמתם של מרכזים ומעונות לנשים מוכות ומרכזים לנפגעות אונס. הן העלו לסדר היום הציבורי שאלות כמו מצבן הכלכלי של נשים, הפרסום הפוגע,הניצול המיני, אי השוויון והיעדר הייצוג הפוליטי וכו'. הקולות שנשמעו מארגוני השטח חלחלולשדות חברתיים שונים. נוסדו תכניות ללימודי נשים ומיגדר במרבית המוסדות להשכלה גבוהה, החלו להיכתב תכניות לימוד ברמות שונות, שונו ספרי לימוד, הוגברה הביקורת על פרסומות פוגעות. החל מאבק מתמשך להכללתהנשים כשוות בשוק העבודה, בצבא ובפוליטיקה. הוגשו יותר ויותר תביעות על אפליה ואיציות לחוקי השוויון.
משנות השבעים חלו שינויים רבים בחקיקה. ביניהם, חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה1988 - החוק אוסר על אפליה בין עובדים מחמת מין, מעמד אישי, הורות, גיל, נטייה מינית והשקפה, בכל הנוגע לקבלה לעבודה, תנאי העבודה, קידום, הכשרה ופרישה מהעבודה. במהלך השנים הייתה נעמת שותפה לתיקונים חשובים שהוכנסו בחוק. בין השאר, הוספת סעיף שנועד למנוע הטרדה מינית בעבודה, (טרם חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית), מניעת אפליה תעסוקתית נגד אמהות ונשים בהיריון. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד1996- החוק המקורי נחקק בשנת 1964, אך לא הצליח למלא את יעודו – מניעת אפלייה בשכר בין נשים וגברים. נעמת הייתה שותפה למאבק לתיקון המצב הבלתי נסבל של אפליית נשים בשכר, רק בשל מינן, מאבק אשר הוביל, בסופו של דבר, לחקיקתו של חוק חדש לגמרי, שמטרתו לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר וכל גמול אחר הנוגע למין העובדים. אחד החידושים בחוק החדש הוא היכולת של ארגון, דוגמת נעמת, להצטרף ו/או להגיש תביעה על פי החוק.חוק למניעת אלימות במשפחה, 1991 - נעמת שהיתה חלוצה בתחום הטיפול באלימות נגד נשים, הובילה את המאבק להעלאתו הציבורי של נושא חשוב זה אל סדר היום הציבורי. חקיקתו של החוק הוא פרי מאבק בלתי מתפשר לשינוי המצב בתחום הטיפול באלימות במשפחה. חוק זה מהווה נקודת מפנה בהתייחסות לנושא האלימות נגד נשים בישראל. החוק מסדיר הגנה על נשים מפני בני זוגם האלימים ומאפשר הרחקתו של בן הזוג האלים מהבית והוצאת צווי הגנה לנשים הסובלות מאלימות.
 
על אף העובדה שהנשים עברו כברת דרך מאז שנות ה-70 ועד לתחילת המאה ה-21, עדיין מוקדם מדי לטעון שהשוויון כבר קיים ומומש. המאבק על השוויון בין המינים ולקידום מעמדן של הנשים מתנהל כיום בכמה זירות בו זמנית. העיקריות הן הזירה המשפטית-חקיקתית והזירה הציבורית. כתנועה חוץ פרלמנטרית, מהווה נעמת לובי יוזם, הנאבק ומשפיע על קידום החקיקה להבטחת שוויון זכויות, לביטול אפלייתן בעבודה של נשים ואמהות , להתאמת עולם העבודה להורות, ולמען שוויון במשפחה ובחברה. נעמת הינה שותפה, יוזמת ומובילה בבניית תשתית החקיקה למען נשים בישראל ולמען חברה שוויונית וצודקת. נעמת פועלת למניעת פגיעה בנשים ולקידום מעמדן בחברה, בכלכלה, במוקדי קבלת ההחלטות ובמשפחה באמצעות קמפיינים מאורגנים, הפגנות, מנשרים ופרסומים, מאבקים משפטיים ועתירות לבג"ץ, פיתוח וייזום חקיקה החותרת לשוויון בין המינים, שיפור החקיקה הקיימת, מעקב אחר הצעות חוק המתייחסות למעמד האישה וזכויותיה תוך השתתפות פעילה בוועדות הכנסת השונות. נעמת עורכת באופן רצוף מחקרים הנוגעים בהיבטים מגדריים שונים. המחקרים ותוצאותיהם משמשים בסיס חשוב ומשמעותי לעיצוב מדיניות שוויונית ולחיזוק מעמד האישה. כמו כן, עורכת נעמת סקרים רבים, בשאלות שעל סדר היום הציבורי ועל בסיס תוצאותיהם היא מפרסמת ניירות עמדה, המהווים נדבך נוסף בעבודתה.
 
ביבליוגרפיה ומקורות
1.       דאור, דאור, נשים כוח ופוליטיקה, נגה : כתב עת פמיניסטי, חורף-אביב 1988 , גיליון 15, http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3113&kwd=2656
2.       הרצוג, חנה, נשים בישראל, ישראל 2000, שרה אהרוני ומאיר אהרוני (עורכים), הוצאת מקסם, 2000,http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=4298

      3.   מלמן, בילי, היסטוריה של נשים, היסטוריה ופוליטיקה 1880 – 1993, זמנים, רבעון להיסטוריה,  אוניברסיטת תל

           אביב, זמורה ביתן מוציאים לאור, חורף 1993, מס' 46 – 47.

     4.   סבירסקי, ברברה בנות חוה, בנות לילית על חיי נשים בישראל, הוצאת המין השני, גבעתיים, 1984. 

     5.  ספרן, חנה ""יום אחד יבינו שאנחנו צודקות", פנים : כתב עת לתרבות, חברה וחינוך, הוצאת הסתדרות המורים

          בישראל  הקרן לקידום מקצועי, סתיו 2002 , גיליון 22, http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7207

6.       עצמון, יעל, התשמע קולי? : ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית, מכון ון ליר בירושלים, ירושלים, 2001.
7.       רוזנברג-פרידמן, לילך, מהפכניות בעל כורחן : נשים ומגדר בציונות הדתית בתקופת היישוב, יד יצחק בן-צבי ירושלים, 2005.
8.       שילה, מרגלית, אתגר המיגדר : נשים בעליות הראשונות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2007.
9.       שילה, מרגלית, קרק, רות וחזן-רוקם, גלית (עורכות) העבריות החדשות : נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2001.
10.   שלוי, אליס , נשים בישראל : התפתחות המודעות לשוויון והפעילות להשגתו, אישים ומעשים בישראל : ספר היובל, שרה אהרוני ומאיר אהרוני (עורכים), הוצאת מקסם, 1998, http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2277
 
 
 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות