פרח
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר מיומנה של אמא עובדת יום שישי, את יודעת

יום שישי, את יודעת

גלי עציון, אם עובדת, + ארבעה , יועצת משפטית בנעמת

 

השבוע הרי מסתיים עוד לפני שהתחיל. בין העבודה, לענייני הבית, לעבודה, לא נשאר זמן לשום דבר אחר. אני לא יודעת איזה הורה מתוחכם המציא את התיאוריה "מנקת המצפון" על "זמן איכות עם הילדים". זה נשמע מאד יפה בתיאוריה, במציאות, לפחות זו שלי, הילדים פשוט רוצים זמן הורים, איכות 'שמייכות', הם רוצים שנפנה להם זמן והרבה.  בינינו, בצדק.

להגיד שזה ממש קורה בחיים שלנו, נו, לכן, כנראה המציאו את יום שישי, המכונה אצלנו "שישי לא חינוכי".

 

כי כל השבוע אין זמן, ואז מגיע יום שישי. הילדים מריחים את ירידת הלחץ כבר ביום חמישי בערב. אבל ביום שישי, כמעט בלי לפספס שבוע, ברבע לשבע בבוקר, הם מתייצבים ליד המיטה שלנו במצעד 'החולים המדומים'.  

 

הגדולה שתמיד הייתה מתייצבת ראשונה החל מהשנה מגיעה. היא עלתה השנה, בשעה טובה, לתיכון וכבר לומדת 5 ימים בשבוע, היא ישנה. מבחינתה שכולם ילכו לבית הספר והגן.

 

השנייה, לה יש "כאב ראש" איום ונורא, היא פשוט לא יכולה ללכת לבית הספר, כמובן ששלוש דקות אחרי שנקנה את הסיפור שלה היא תמהר לבקש את תרופת הפלא לכאב ראש המסתורי -  " אולי נראה ביחד סרט ?"

 

השלישי, שעומד לצד אחותו, מודיע לי בקול מלא רחמים עצמיים כי "כואב לו כל הגוף", הוא מגיע אלינו בצליעה מזדחלת כבכל צעד עולה על פניו ארשת של סבל צרוף. בחיי, אם הוא לא היה כל כך ביישן, הייתי שולחת אותו ל'הבימה'.  אצלו, אגב החלמה פלאית תרשם כנגד  מילוי תשבץ עם האמא,  משחק שח או מסירות בכדור עם האבא.

 

הקטן קצת פחות מתוחכם, הוא משתעל בדרמטיות יתר ומכריז שהוא צריך להישאר בבית כי הוא חולה. לפני שמישהו מספיק להגיד משהו הוא כבר קופץ קפיצת ראש לתוך הפוך ונדחף בין שנינו. כשמנסים להסביר לו שהוא כבר בוגר וצריך ללכת לגן הוא עונה " אמא, אני צריך אותך" היום אני נשאר איתך בבית ". נו, ומה לעזאזל אני אמורה לענות על זה? 

 

אז ברוב ימי שישי "קול התבונה", פרי שנים של חיים אצל אמא פולניה, שהיא, נוסף לכל הצרות, גם מורה, גובר. בשבועות האלה לא עוזרים להם הכישורים הדרמתיים והם נשלחים אחר כבוד להתארגן ליציאה, כל אחד למוסד החינוכי הרלוונטי.

 

אבל ישנם ימי שישי שהרהורי הכפירה מתגנבים להם. בימים האלה, למרות שבראשי כבר מהדהד קולה של אימי המטיף: "זה ממש לא בסדר, זה ממש לא חינוכי", ו"למה את מרשה את זה?", אני נוטה לבחון ברצינות את הדיאגנוזה הרפואית שלהם ולשקול בכובד ראש את אפשרות השארתם בבית, מטעמי בריאות בלבד, כמובן, אני מודה, זה עובד בייחוד בימי שישי שבאים אחרי שבוע עמוס, שבוע שבו לא הייתי כל כך נחמדה. לא היה לי זמן או סבלנות להקדיש לכל אחד, ושלא יעבדו עליכם, כשהגעתם הביתה אחרי יום עמוס ישיבות עם ראש מפוצץ, הדבר האחרון שבא לכם זה ליצור בחמר עם הילד. לימים האלה יש פטנט שנקרא בואו נעשה "זמן איכות" ונסיים יחד את מטלות הבית אבל זה כבר סיפור בפני עצמו. הכנופיה, שכבר מריחה את הסיכוי באופק, מפעילה עוד קצת לחץ בתקווה לשבירה.  כמובן שאז עליהם לעמוד את עמידותו של היריב הנוסף במשחק – האבא.  גם אצלו עובד מנגנון דומה. בדרך כלל, לרוע מזלם של הילדים, בשבועות שבהם אני מתרככת הוא "חינוכי" ולהפך. אבל ישנם ימי שישי שבהם לשני ההורים שלהם מתחשק קצת להתכרבל עם הילדים. בלי לחשוב על עבודה ובלי להתחיל כבר להתכונן לשבוע הבא. 

נכון, הפרה בוטה של חוק לימוד חובה, מאד לא חינוכי, אבל האמת, כמו שאומר האיש – הזמן עובר כל כך מהר, כמה ימי שישי כאלה עוד יהיו, שהילדים מתחננים להישאר איתנו. לפני שנספיק לזוז הם יהיו עסוקים בעניינים שלהם.

 

אז תסלחי לי סבתא המורה ותסלחנה לי קצינות ביקור סדיר, ואני ממש מקווה שהשופט יתחשב, כשיעמידו אותי לדין על ההיעדרויות הבלתי מוצדקות והבלתי סבירות האלה של ילדי ממוסדות החינוך, אבל לפעמים אנחנו פשוט רוצים קצת זמן עם הילדים שלנו, זה כזה פשע?  לא, זה לא זמן איכות, אנחנו לא עושים בו דברים נעלים ולא מחדירים בהם שום ערכים, סתם כזה נשארים יחד בבית, אתם יודעים, את החומר הנלמד, אני בטוחה שעד התואר הראשון הם ישלימו; על הזמן האבוד שאנחנו לא מבלים ביחד כל השבוע, זה לא ממש יכפר, אבל בכל זאת, לפעמים יותר חשוב חיבוק, התכרבלות וארוחת בוקר משותפת משיעור, כל שיעור.

נכון זה לא חינוכי, אבל זה מה זה נחמד... מומלץ! בייחוד בימי שישי קרים וגשומים ואז "הכי עדיף" להחליט על זה כבר ביום חמישי, כדי שאפשר יהיה גם לישון עוד כמה דקות ביום שישי בבוקר. 

 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות