פרח
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר נשים בכוח העבודה בישראל על הקשר בין קידום נשים וצמיחה כלכלית

על הקשר בין קידום נשים וצמיחה כלכלית

מירב פרץ, אחראית מחקר ומידע, נעמת

meravp@naamat.org.il 

 

 בשנים האחרונות הולכת ומתחדדת ההכרה בכך שהגברת השוויון בין נשים לגברים היא לא רק מטרה חברתית ראויה בפני עצמה, אלא אמצעי להשגת צמיחה כלכלית. כתבי עת שעוסקים בנושא אפילו המציאו מילה חדשה womenomics, שהיא שילוב של המלים נשים וכלכלה, כמושג שמתאר את קשרי הגומלין החזקים המתקיימים בין שני התחומים האלה.

 

הרעיון שעומד מאחורי הקביעה כי קיים קשר בין שוויון מגדרי לצמיחה כלכלית הוא פשוט. ככל שהחברה שוויונית יותר, כך נשים משתתפות יותר בכוח העבודה, ומגדילות את סך  ההכנסות במשק, קרי את התוצר הלאומי. השוויון המיגדרי שמתבטא בכל תחומי החיים, החל בחינוך ובבריאות וכלה בכוח פוליטי, משפיע ישירות על השתלבותן ועל מעמדן של נשים בשוק העבודה, ובכך הוא מגדיל את מימוש פוטנציאל העבודה והצמיחה במשק.     

 

מחקר שערך הכלכלן קווין דיילי מבית ההשקעות גולדמן זאקס, ושעיקריו מתפרסמים  בעיתון "האקונומיסט",  מצביע על כך שהעלאת שיעורי ההשתתפות של נשים בכוח העבודה לאותה רמה של הגברים, יגדיל את התוצר של יפאן בכ-16%, יעלה בכ-13% את התוצר של מדינות האיחוד האירופי, ויביא לבדו לצמיחה של כ-9% בתוצר של ארה"ב.

 

הממצאים האלה מתבססים על העובדה שבכל מדינות העולם עדיין מתקיימים פערים לרעת הנשים בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה. במדינות כמו איטליה, יפאן, וספרד פערים גבוהים במיוחד של למעלה מ-20 נקודות האחוז. בארה"ב, בבריטניה, ובצרפת הפער הוא בין 11 ל-12 נקודות האחוז, ובשוודיה הפער הוא הנמוך ביותר ומסתכם בכ-5 נקודות אחוז.

 

המשמעות של הפערים בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה בין נשים לגברים היא ברורה. קיים פוטנציאל אדיר ובלתי מנוצל של נשים, שמקורו באי-שוויון מובנה בשוק העבודה ובחברה בכלל. הרי אילו היה מתקיים שוויון מגדרי מלא, לא היו מתקיימים הבדלים כה משמעותיים בשוק העבודה, ושיעורי ההשתתפות של הנשים היו צריכים להיות דומים לאלה של הגברים. במצב כזה, התוצר של כל המדינות  היה גדל משמעותית, וככל שהמדינה היא בעלת פערים מגדריים גדולים יותר, כך פוטנציאל הצמיחה הבלתי ממומש של התוצר שלה גבוה יותר.

 

בישראל, אגב, הפער בשיעורי ההשתתפות בין גברים לנשים עומד כל כ-11 נקודות האחוז (שיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה הוא 61%, לעומת 50% בקרב נשים), מצב דומה לזה בארה"ב, בה כאמור פוטנציאל לעלייה של כ-9% בתוצר, בהתקיים שוויון מיגדרי מלא.

 

המחקר קובע כי מקורם של ההבדלים בשיעורי ההשתתפות בשוק העבודה הוא במערכות אילוצים איתן מתמודדות נשים, במידה זו או אחרת, בכל  העולם. רוב מכריע מהנשים היו יוצאות לעבוד או עובדות יותר, אם הסביבה היתה תומכת יותר ומקטינה את הקונפליקט היומיומי הקיים בין עבודה לטיפול בילדים.

 

לנוכח זאת, מציעים שני הכלכלנים האיטלקיים אלברטו אלסינה ואנדריאה איצ'ינו  להקטין את שיעורי המס המוטלים על נשים עובדות ולהגדיל (בשיעור נמוך יותר) את שיעורי המס המוטלים על הגברים. לטענתם הדבר אפשרי ואף רצוי מאחר שהיצע העבודה של נשים רגיש יותר לשיעורי המס על עבודה, או במלים ברורות יותר - אצל נשים, הנטייה לוותר על עבודה לטובת טיפול בילדים רווחת ונפוצה יותר, בעוד שגברים ימשיכו לעבוד גם כשיוטלו עליהם שיעורי מס גבוהים יותר. לדברי הכלכלנים מאיטליה, מס הכנסה מופחת לנשים יפצה אותן על שהן נושאות ברוב נטל ההורות ויגדיל משמעותית את שיעור השתתפותן בכוח העבודה.

 

בישראל, אגב, קיימים שיעורי מס נמוכים יותר לנשים. כל אישה עובדת זכאית לחצי נקודת זיכוי (בשווי 89 ₪ בחודש) ולנקודת זיכוי נוספת (בשווי 178 ₪ בחודש) עבור כל אחד מילדיה. עם זאת, מעבר להיבט הסמלי, מדובר בהטבת מס כספית שמידת האפקטיביות שלה בעידוד אימהות לצאת לעבוד מצומצמת. ראשית, מדובר בסכום הטבה אשר נמוך משמעותית מהעלות הגבוהה של טיפול בילדים קטנים. שנית, נשים בעלות שכר נמוך, שאצלן הקונפליקט בין עבודה לילדים הוא החזק ביותר, לא מגיעות לסף המס ולכן כלל לא נהנות מהטבת המס, או נהנות ממנה באופן חלקי בלבד. 

 

ובחזרה למחקר של דיילי ולהשפעות המאקרו-כלכליות של שוויון בין המינים.  החוקר קובע כי שיעור גבוה יותר של נשים עובדות יסייע בפתרון הבעיה הכלכלית-דמוגרפית הגדולה מולה ניצבות מדינות המערב, אשר כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה מצד אחד ומירידת שיעורי הפריון מצד שני סובלות משיעור הולך ופוחת של עובדים מתוך כלל האוכלוסייה. לדבריו, יותר נשים עובדות הן המפתח לעצירת המגמה הזו של עלייה ביחס התלות. בניגוד למה שאנשים עשויים לחשוב ולטעון, עליית שיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה לא צפוי להביא לירידה בשיעורי הפריון, אלא להיפך. זה אולי נשמע אבסורד אבל דווקא במדינות בהן מעמדן של הנשים בעבודה קרוב יותר לזה של הגברים, שיעורי הפריון גבוהים יותר. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבמדינות אלה נהוגה מדיניות "תומכת משפחה" (המתבטאת בין השאר ובעיקר במסגרות טיפול מסובסדות לילדים) שמסייעת לנשים בתפקידן הדואלי, כאימהות וכנשים עובדות, ובכך היא מקטינה את הקונפליקט בין ילדים לעבודה, והוויתור על ילד (או על ילד נוסף) כתוצאה מעבודה הופך פחות שכיח.

 

נשים אשר נאלצות לעבוד ללא תמורה כספית מהבית חשות במקרים רבים שהן "מבוזבזות" ולא מממשות את עצמן מבחינה אישית. מסתבר שלהיבט הפסיכולוגי מצטרפת המאקרו-כלכלה, שרואה בתופעה הזו של נשים שנשארות בבית בזבוז של תוצר, ואשר מכירה בכך שנשים הן כנראה המשאב הבלתי מנוצל הגדול ביותר בעולם. זה לא מפתיע שהחברה משנה את פני הכלכלה (ולהיפך), אך ההתייחסות לשוויון בין המינים לא רק בהקשר של פמיניזם  ושל טובת הנשים בלבד, אלא גם כעל גורם רב-מערכתי שצפוי להשפיע על עתיד הכלכלה והצמיחה העולמית, היא בבחינת שינוי מרענן ומבורך, שאולי הוא יביא את הישועה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות