פרח
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר עבודה והורות חופשת לידה הורית: מרעיון תיאורטי לביצוע מעשי

חופשת לידה הורית:  מרעיון תיאורטי לביצוע מעשי

מירב פרץ, אחראית מחקר ומידע, נעמת

 

כבר קרוב לעשור שגם גברים יכולים לצאת לחופשת לידה. בפועל, שיעורם של אלה שעושים זאת מזערי וזניח. 99.8% מחופשות הלידה בארץ מוענקות לאימהות בלבד, ורק 0.2% מהאבות לוקחים חלק כלשהו בחופשת הלידה. במספרים מוחלטים מדובר על כ-157 גברים מתוך למעלה מ-77 אלף לידות, או במלים אחרות על אב אחד מתוך 500 שמנצל את זכותו לקבל חופשה בתשלום מהעבודה לטובת טיפול בילדו הרך. 

 

התיקון לחוק עבודת נשים, המעגן את הזכות של האב לחלוק את חופשת הלידה עם האם (לאחר שחלפו לפחות שישה שבועות מהלידה), ואשר מיושם משנת 1998, היה אמור לבשר על עתיד ורוד ושוויוני יותר. בשם העיקרון של שוויון מיגדרי, ביקש החוק להביא לכך שתפקיד הטיפול בילדים רכים יחולק באופן מאוזן יותר בין נשים לגברים, אך במבחן התוצאה, נחל החוק כישלון חרוץ. ובעוד שנשים הלכו והשתלבו באופן מלא בשוק העבודה, לא חל במקביל שינוי כלשהו בהשתתפותם של הגברים ב"שוק" הטיפול בילדים, וחופשת הלידה נותרה נחלתן הבלעדית של האימהות.

 

רבים יטענו כי הנשים הן אלה שבוחרות לנצל את מלוא תקופת חופשת הלידה (40% מהן אף "מאריכות" את חופשת הלידה מעבר לתקופה בגינה ניתן פיצוי כספי) וכי מיעוט מבוטל מהן יסכים לוותר על חלק ממנה לטובת האב. בלי להיכנס לשאלה המורכבת, הראויה לדיון נפרד, עד כמה מה שנהוג לכנות כ"בחירה" של נשים מקורה ברצון חופשי אמיתי ועד כמה היא תולדה של סביבה ונורמות חברתיות, ניתן לומר כי חופשת הלידה בישראל, במתכונתה הנוכחית, אכן אינה מאפשרת באופן מעשי את חלוקתה בין שני בני הזוג.  ולכך שתי סיבות עיקריות.

  

ראשית, חופשת הלידה בארץ קצרה מדי מכדי שאפשר יהיה לחלוק אותה. גם לאחר הארכתה לאחרונה מ-12 ל-14 שבועות, מדובר בתקופה שמהווה מינימום הכרחי להחלמה פיזיולוגית של האישה מהלידה, ובמשך זמן שהוא כמחצית מהמינימום הנדרש להנקה, כפי שמממליץ עליה משרד הבריאות. גם בהשוואה למדינות אירופיות, חופשת הלידה בישראל קצרה מדי. בשבדיה, בנורבגיה, בדנמרק, ובאיסלנד, קיימת אפשרות ל-9 עד 16 חודשים של חופשת לידה, באיטליה ובצרפת אורכה 21 ו-20 שבועות בהתאמה, בספרד ובפורטוגל אורכה 17 שבועות, ובאוסטריה, הולנד, ולוקסמבורג אורכה של חופשת הלידה הוא 16 שבועות.  לחופשת הלידה הקצרה בישראל השפעה מכרעת על היקף ניצולה הנמוך על-ידי אבות. 

 

שנית, הזכות של הגבר לקחת חלק בחופשת הלידה היא כולה עלחשבון חופשת הלידה של האישה. מתכונת כזו אינה מעודדת משפחות "לצאת" ממסגרת חלוקת התפקידים המסורתית של גבר כמפרנס ואישה כמטפלת, והיא מקבעת אותה. בעולם אידיאלי תיאורטי, בו היה מתקיים שוויון מלא בין נשים לגברים, די היה בהגדרת חופשת לידה הורית בעלת אורך קבוע (שהוא מעבר לתקופה הדרושה להחלמה פיסית של האישה מהלידה) על מנת שבני הזוג יחלקו אותה באופן שוויוני ומאוזן יותר, אך אי-אפשר לצפות שכך יקרה במציאות  הקיימת, המבטאת עדיין מוסכמות ומבנים משפחתיים מסורתיים-סטריאוטיפיים. כאשר חוק, צודק ושוויוני ככל שיהיה, פועל בתוך סביבה שנותרה מקובעת בתפיסות מיגדריות מסורתיות, כוחו מוגבל לרמה ההצהרתית בלבד.

 

במדינות סקנדינביה הבינו כבר לפני למעלה מעשור שלמרות חופשות הלידה הארוכות יחסית שהם מעניקים, שיעור הגברים שלוקח בהם חלק רחוק מלשקף שוויון מלא (אם כי עדיין מדובר על שיעורים גבוהים מאלה בישראל), וכי על מנת לתקן את המצב לא די בהענקת האפשרות התיאורטית של ניצול חופשת הלידה על-ידי אבות, אלא יש צורך לעודד ולהעדיף משפחות שבהן שני ההורים מנצלים את חופשת לידה על פני משפחות בהן רק האם עושה זאת.

 

בנורבגיה הנהיגו בשנת 1993 "מכסה" של חופשת לידה לאבות בלבד. מכסה זו משמעותה כי ארבעה שבועות מתוך חופשת הלידה (שהוארכה במקביל מחצי שנה לשנה) יישמרו לאבות בלבד ולא ניתן יהיה להעבירם לאם, בבחינת "ניצלת או הפסדת".  בשבדיה יישמו הסדר דומה ב-1995 וקבעו כי חודש אחד מתוך 15 החודשים של חופשת הלידה ההורית יוענק ל"הורה נוסף". רפורמה זו כונתה "חודש אבא", מאחר שהיא העניקה למעשה חודש של חופשת לידה לאבות בלבד. בשנת 2002 התווסף חודש נוסף לחופשת הלידה בשבדיה וגם הוא הוענק להורה ה"נוסף" בלבד, כך שבמצב הנוכחי, על מנת לנצל את 16 חודשי חופשת הלידה המקסימליים, צריך כל אחד מההורים להקדיש חודשיים לפחות מתוכם לטובת הטיפול בילדו. גם בדנמרק לפחות חודש אחד מתוך חופשת הלידה ההורית (שאורכה כשנה) מוענק לאב בלבד. באיסלנד, חופשת הלידה מחולקת לשלושה חלקים: שלושה חודשים מוענקים לאם, שלושה חודשים מוענקים לאב, ושלושה חודשים נוספים יכולים להתחלק ביניהם כרצונם. 

 

באופן לא מפתיע, הביאו הרפורמות האלה להגדלה משמעותית של שיעור האבות הלוקחים חלק בחופשת הלידה. בניגוד לטענות קודמות שקשרו את אי-ניצול חופשת הלידה על-ידי גברים לבחירות משפחתיות של נשים ושל גברים בחלוקת המטלות ביניהם, מסתבר כי גם גברים, כאשר  מאפשרים להם ומעודדים אותם לעשות זאת, עשויים לבחור לקחת פסק זמן מעבודתם כדי לטפל בילדיהם הקטנים. בנורבגיה ובשבדיה, למשל, הביאו ההסדרים המתוארים לעליית  שיעורם של האבות הלוקחים חופשת לידה מ- 4% ו-10%, בהתאמה, ללמעלה מ-80%.  באיסלנד שיעור האבות הלוקחים חופשת לידה מגיע  ל-84%, ובדנמרק הוא עומד על 70%.

 

גם בגרמניה החליטו לאחרונה לבצע רפורמה מקיפה במערכת דמי הלידה, בהתאם לעקרונות של המודל הסקנדינבי. החל מינואר 2007, מוענקים בגרמניה דמי לידה (בשיעור של 67% מהשכר ועד לתקרה של 1,800 יורו בחודש) למשך 14 חודשים אם לפחות חודשיים מתוכם מנוצלים על-ידי האב. למרות שההסדר החדש נמצא עוד בחיתוליו, כבר ניתן לקבוע כי  בעוד שבשנה שעברה 3.5% ממבקשי חופשת הלידה היו גברים, שיעור זה הוכפל במחצית הראשונה של שנת 2007.

 

ראוי לציין כי גם במדינות סקנדינביה, בהן ההסדרים כאמור פועלים למעלה מעשור, התחלקות חופשת הלידה בין אימהות לאבות רחוקה מלשקף שוויון מגדרי אופטימלי. בשבדיה, למשל,  חופשת הלידה של אבות מהווה רק 15% מכלל הימים המנוצלים. בדנמרק אבות מנצלים 3 שבועות של חופשת לידה בממוצע, לעומת ניצול של כ-40 שבועות בקרב אימהות, ובאיסלנד מנוצלים בממוצע 94 ימים על-ידי אבות, לעומת 182 בקרב אימהות. יחד עם זאת ולמרות שהמצב רחוק מלהשביע רצון גם במדינות אלה, עצם העובדה כי השתרשה במדינות אלה נורמה רווחת של אבות בחופשת לידה היא בעלת חשיבות רבה. מדובר בשלב ראשון וחשוב בשינוי חלוקת התפקידים המיגדרית.  מצד אחד, הוא מגדיל את מעורבותם של אבות בטיפול בילדים ובחיי משפחה ומצד שני, הוא מפחית מהנטל הכפול של אימהות (כעובדות וכמטפלות), מקל עליהן כמועסקות ומקטין את הפערים לרעתן בשוק העבודה.

 

ספק אם בישראל, במצב הנוכחי בו חופשת הלידה כה קצרה ובלתי מספקת, יש מקום להעניק חופשת לידה לאב בלבד, כאשר החלופה התקציבית היא הארכה של חופשת הלידה המנוצלת על-ידי האם. במדינות סקנדינביה בהן קיים הסדר כזה, אורכה של חופשת הלידה הוא בין 9 ל-16 חודשים. קשה להאמין כי חופשת לידה באורך דומה תונהג בישראל בעתיד הנראה לעין. 

 

 

כך או אחרת, ראוי לזכור כי המתכונת הנוכחית של חופשת הלידה בישראל וניצולה על-ידי נשים בלבד, יש בה כדי לקבע ולחזק את הפערים המיגדריים בשוק העבודה ובמשפחה. חופשת לידה הורית אמיתית, המנוצלת על-ידי אימהות ואבות באופן שיבטא חלוקה שוויונית ומאוזנת על אחריות הטיפול בילדים, היא שלב ראשון והכרחי בדרך לשינוי מהותי בחלוקת התפקידים במשפחה. שינוי שהוא המפתח לשוויון מיגדרי בשוק העבודה ובחברה.

 

 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות