פרח
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר היסטוריה נשית קיצור תולדות הפמיניזם

קיצור תולדות הפמיניזם
 
כשאת אומרת: אני פמיניסטית. למה את מתכוונת? 
כשאת אומרת: לא, לא. אני לא פמיניסטית. למה את מתכוונת?
התשובה לשאלה: "מתי בדיוק שרפו חזיות?" היא: אף פעם!!! 
מעבר לזה אין תשובות מוכנות, ואין עשר דיברות לפמיניסט או לפמיניסטית.
 
הפמיניזם נולד בתגובה למציאות חייהן של נשים, כקבוצה, בחברה האנושית. המושג פמיניזם נולד לפני 100 שנים, כמושג רפואי, אחר כך כמושג פסיכולוגי, ולבסוף כמושג סוציולוגי. המכנה המשותף לכל הגדרות הפמיניזם הוא, שנשים סובלות מאי צדק בגלל מינן. הפמיניזם הוא, קודם כל, הומניזם; התביעה לראות באישה אדם שווה בערכו וביכולותיו, בעל זכויות שוות, שיכול לעצב שיח מכל סוג שהוא, פוליטי, אמנותי, חברתי, אקדמי ועוד.
 
ההתנערות של נשים משכילות, בעלות עמדה והשפעה, מהמושג פמיניזם מקורה בטעות בהבנת המושג. יתרה מכך, כאשר אישה צריכה לבחור בין להיות פמיניסטית, תוקפנית ולא נשית לבין להיות אחת מהחברה, המשלימה אם המציאות לא רצויה, היא יוצאת נפסדת, בהיותה בקבוצה חסרת כוח, השייכת כביכול למיעוט, שכן כל דרך שתבחר, היא תמיד תצטרך לשלם מחיר בגינה.
 
לכן, כדאי לדעת איך התחיל הפמיניזם, לאן התפתח, מי הוביל אותו, מה היו הנושאים, שעליהם נאבקו בכל תקופה, מה הוא מנסה לקדם.
 
לשם כך, הרי לפניכם כרוניקה מקוצרת בראשי פרקים:
 
עד תקופת "תור הזהב" של יוון העתיקה רווחה בעולם העתיק האמונה באלה - אישה, ולא באל - גבר. אם זאת, הפטריארכיה, ביוונית, שלטון האב, ואורך חייו של המושג, כאורך חייה של הציוויליזציה.
היעדרן של נשים מתולדות האנושות הכתובה, לא אומר שהן לא היו שם, אלא שהן לא השתתפו בכתיבת ההיסטוריה. כבר בעת העתיקה, במלכויות מצרים, סין, פרס ורומא, היו ‏ נשים שמשלו בארצותיהן והנהיגו את בני עמן. למרות ‏ התפיסות הפטריארכאליות הדומיננטיות וההגבלות הרבות על ‏ תנועתן של נשים, הצליחו כמה מהן להעפיל לעמדות שלטון, ‏לרוב בזכות היותן נשות מלכים או בנותיהם - שהרי זכויות ‏ השלטון נשללו מהן מעצם היותן נשים. נשים אלה הצליחו ‏ להביא את ארצותיהן לשגשוג ולפריחה ואף לניצחונות ‏ צבאיים, והותירו חותם על ההיסטוריה.‏ בין נשים אלו ניתן להזכיר את חתשפסות, מזרע שושלת הפרעונים ה- 18, סי לינג-צ'י ‏ הייתה הקיסרית הראשונה של סין, בערך 2,600 שנה לפני ‏ ספירת הנוצרים ותיאודורה (500-548), קיסרית ביזנטינית, שחוכמתה ‏ ותושייתה הצילו את האימפריה.
 
המאה ה- 13 עד המאה ה- 17גזירות ורדיפות המוניות של המוחזקים כמכשפים או חשודים בעיסוק בכישוף  החלו במאה ה-13 והיו קשורים במאבק אותו ניהלו הנזירים הדומיניקנים בכופרים הולדנזים, שהיוו איום על שליטתה של הכנסייה.בסוף המאה ה-15, בשיא תקופת הרנסאנס, הפך ציד המכשפות לתופעה רווחת יותר. מיליוני נשים נשרפות על המוקד כ"מכשפות", רובן, כי עסקו במיילדות ובטיפול בנשים הרות.
 
המאה ה- 15כריסטין דה פיזאן (Christine de Pizan) יוצאת נגד שנאת הנשים, ומפרסמת את "הספר של עיר הנשים" (‏Le Livre de la Cite de Femmes‏). הספר מציג את ‏ ההיסטוריה של נשים כותבות, ממציאות ומדעניות שפעלו עד‏ לתקופתה.
 
המאה ה- 17 באנגליהאפרה בן (Aphra Behn), ששוחררה לחופשי במהלך התקוממות העבדים במערב הודו, מתפרנסת מכתיבת ספרים ומחזות, שבהם היא תוקפת את המוסר הכפול המאפיין את התייחסות החברה לנשים.
 
המאה ה- 17 בצרפתמרי דה גורניי ((Marie de Groene מעדיפה להישאר ברווקותה, וטוענת, שהנחיתות הנשית נובעת ממניעת חינוך.
 
המאה ה- 17 בארצות הבריתסור חואנה דה לה קרוס ((Sor Juana Inés de la Cruz מעדיפה להיכנס למנזר במקום להתחתן, וכותבת שירים פרו-נשיים.
 
המאה ה- 17 בהולנדאנה מריה ון שורמן (Anna Maria van Schurman), משוררת ופילוסופית, מגייסת כספים ותרומות במטרה לאפשר לנשים לזכות בחינוך.
 
המאה ה- 18 באנגליה:
מריה אסטל ((Marie Estelle מפרסמת "הצעה רצינית לנשים", הדורשת חינוך, ומציעה להקים קולג' לנשים.
1972 מרי וולסטונקרפט Mary Wollstonecraft)) מפרסמת את "ההגנה על זכויות הנשים", דורשת שוויון זכויות מלא בכל תחומי החיים, ובמיוחד חינוך ציבורי מלא ושווה לילדים ולילדות.
 
המאה ה- 18 בצרפת:
מאדאם דה בומר ((Madame de Beaumer עורכת ומפיצה עיתון על מעמדן של הנשים.
אולאמפ' דה גוז' (  (Olympe de Gougesכותבת את המאמר "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" בשנת 1791 כתגובה ודרישה להכליל את הנשים בסדר הציבורי בעקבות  המסמך המכונן של המהפכה הצרפתית, "ההצהרה על זכויות האדם והאזרח". 
 
המאה ה- 19 בארצות הברית:
לוקריציה מוט ((Lucretia Mott מייסדת את "החברה הנשית נגד עבדות".
שרה ואנג'לינה גרימקה ((Sahara and Angelina Grimke יוצאות למסע הרצאות נגד העבדות, ובמיוחד נגד עבדות הנשים.
1848, בסנקה פולס, ניו-יורק, התרחש מה שכונה לאחר מכן "הכנס הפמיניסטי הראשון" בכנס התקבל מסמך שחובר על ידי הפעילות הפמיניסטיות אליזבט קאדי סטנטון(Elizabeth Cady Stanton) וסוזן ב. אנתוני (Susan B. Anthony), ובו דרישה לתת לנשים זכות הצבעה ושוויון חברתי ככל האדם.
1855 לוסי סטון (Lucy Stone)  מנהיגת האגודה האמריקאית של נשים סופרג'יסטיות נישאת ומחליטה לשמור את שם משפחתה. סטון תקפה את נקודת המוצא של ערכי המשפחה הבסיסיים שאיש לפני כן לא העז לערער עליהם. היא יצאה נגד צנזורה, טוהר, אמהות מתוך בחירה ואלימות במשפחה. לטענתה לאישה זכות בלעדית על גופה ואמהותה. טענה זו מנפצת מיתוסים כגון מיתוס האישה כאובייקט מיני ואמצעי לפרייה ורבייה ומיתוס היעדר התשוקה אצל נשים. באותה תקופה נהנו מאמצעי מניעה רק נשות המעמד הגבוהה.
1869 - סוזן אנתוני  (Susan B. Anthony) נשפטת בגלל שהעיזה להצביע בבחירות דמוקרטיות.
1872  -  ויקטוריה וודהאל  (Victoria Woodhull) רצה לנשיאות ארה"ב. וודהאל הייתה פעילה פמיניסטית ממדינות אוהיו שהטיפה נגד דיכוי מיני. היא הפיצה באופן מחתרתי מגזין פמיניסטי, והשתתפה בפעילויות הסופרג'יסטיות. לאחר שהופיעה מול ועדת מערכת המשפט לזכות הצבעה של נשים, היא החליטה לרוץ לנשיאות ארצות הברית.
1885 - הוקמה בשיקאגו הלשכה להגנת נשים וילדים שספקה ייעוץ וליווי משפטי לנשים וילדים שחוו אלימות במשפחה.
1888 - 1892 חברות האיגודים המקצועיים (תופרות, מוכרות, פועלות בתי"חר) מתחילות להפגין ולשבות.
1888 - ארגוני הנשים בארה"ב מתאחדים מחדש ומייסדים את "התנועה הארצית האמריקאית למתן זכות הצבעה לנשים".
 
המאה ה - 20
1903 - אמלין פאנקהורסט (EmmelinePankhurst)ושתי בנותיה קריסטבל פאנקהרסט ((Christabel Pankhurstוסילביה פאנקהרסט (Sylvia Pankhurs) מייסדות באנגליה את   "ארגון הנשים החברתי והפוליטי". לאחר 4 שנים יש בארגון למעלה מ- 3000 סניפים ברחבי המדינה.
1907 - ב -  8 במרץ מתקיים מצעד מחאה של פועלות ענף ההלבשה בניו- יורק, בדרישה להטבת תנאי העבודה ושוויון זכויות לנשים. הנשים נעצרו בעת שאיימו להיכנס לשכונות העשירות בעיר. המאבק הסתיים בכישלון השגת תנאים משופרים לפועלות, אבל סלל דרך להמשך המאבק לשוויון זכויות.
1908- ב – 8 במרץ  מארגנות תופרות ניו- יורקיות הפגנה בלואר- איסט- סיטי להנצחת הצעדה הקודמת. הן דורשות מתן זכות הצבעה לנשים ושיפור תנאי עבודת נשים וילדים
1909 - פורצות שביתות והפגנות ענק, בהן צעדו עשרים וארבעים אלף פועלות ברחובות שיקאגו, במחאה על מצבן. מוות של אחת השובתות במהלך יריות שנורו ע"י שוטרים והוצאת הילדים מהעיר לאורנס בראשות מרגרט סאנגר, שהייתה אחות ונשיאת ועדת הנשים של המפלגה הסוציאליסטית, שהסתיימה אלימות משטרתית הופיעו באמצעי התקשורת, תוך מיצוב הנשים כקורבנות ונפגעות והמשטרה כגורם שלילי, והביאו לסיום המאבק בהצלחת השובתות. באותה הפגנה התחילה מנהיגותה של סאנגר לפרוץ.
1910 - קלרה זטקין (ClaraZetkin) מציעה להנציח את ה- 8 במרץ כיום האישה הבינלאומי. יום זה "ישבוק יחיים" בשנות ה- 30 ויחזור בשנות ה- 70. בשנת 1987 הוכר ה- 8 במרץ כיום האישה הבינלאומי ע"י האו"ם.
1911 - ישראל, קבוצת כנרת – אסיפת פועלות ראשונה התקיימה בדלתיים סגורות.
1911, ישראל, קבוצת כנרת – הוקמה חוות לימוד לצעירות, שסוללת את הדרך להקמת משקי פועלות ברחבי הארץ.
 1914 , קב' מרחביה – מתקיים כנס ארצי ראשון של מועצת הפועלות.
ינואר 1912 - נשות ארה"ב מפגינות ושובתות. בשביתה נהרגת פועלת בתהנגשות עם המשטרה.
1915 -  בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה מתכנסת "ועידת הנשים לשלום" בהאג שבהולנד.
1916 - מרגרט סאנגר (Margaret Sanger) שהייתה אחות ונשיאת ועדת הנשים של המפלגה הסוציאליסטית, פותחת את המרפאה הראשונה למניעת היריון בברוקלין, ארה"ב. המקום נסגר אחרי 10 ימים, ומפעילותיו נאסרות.
1917 - אלכסנדרה קולונטאי (Alexandra Kollontai) מתמנה לאחראית על עניינים חברתיים בממשלתו של לנין ברוסיה.
1917 - קלרה זטקין (ClaraZetkin)עומדת בראש תנועת הנשים של המפלגה הקומוניסטית בגרמניה.
1918 - ממשלת אנגליה מעניקה זכות בחירה לנשים מעל גיל 30.
1918 - ישראל, בפעם הראשונה משתתפות נשים בבחירות לוועד הקהילה בתל אביב ולוועד המושבה בראשון לציון.
 1919 ישראל, 8 סניפים של התאחדות נשים לשיווי זכויות בא"י הוקמו בירושלים, יפו, חיפה, טבריה, צפת, ראשון, פתח תקווה ורחובות.
1920  - ישראל,  בפעם הראשונה נשים בוחרות ונבחרות לאסיפת הנבחרים.
1926  - ישראל, אסיפת הנבחרים מכריזה על שיוויון זכויות של הנשים בכל תחומי החיים.
1939  - ישראל, בפעם הראשונה מוכרז על גיוס מתנדבות לצבא בעלות הברית.
1920 - אחרי מלחמת העולם השנייה – נסיגה ותגובת נגד בכל העולם, שמבקשת להחזיר את הנשים למקומן הקודם.
1945 - מפלגת נשים אמריקאית מנסה להעביר "חוק שוויון הזכויות בחוקה האמריקאית.
1950 - סימון דה בובואר (Simone de Beauvoir) את ספרה "המין השני" (Le Deuxieme Sexe) שמכה גלים בכל העולם.
1963 - שתים עשרה שנים לאחר ספרה של דה בובאר, פרסמה בטי פרידן (Betty Friedan) את ספרה "התעלומה הנשית" (The Feminine Mystique); בדומה ל"מין השני", ספר זה היה בגדר אירוע מכונן לתנועת הנשים.
1963 - הועדה הנשיאותית בארה"ב ובדיקת מעמדן של הנשים מגישה את הדו"ח שלה לנשיא קנדי.
1964 - סעיף 7 לחוק זכויות האזרח בארה"ב קובע שוויון הזדמנויות בתעסוקה, ואוסר על אפליה על רקע מיני.
1964 - מוקמת בסנט ועדה לשוויון הזדמנויות בתעסוקה, המטפלת בתלונות על אפליה על רקע מיני.
1966 - בטי פרידן ונשים אחרות מקימות את הארגון הלאומי לנשים (National (Organization of Women – NOW, ארגון פמיניסטי ליברלי, שראה דמיון בסיסי בין נשים לגברים ורצה ליצור שינוי מתוך המערכת הקיימת.  ערכיה ואופן פעילותה של NOW יצרו מצב בו נשים מסוימות לא יכלו לקחת בה חלק וזרם פמיניסטי שני הוקם – התנועה לשחרור האישה (WLM); זרם זה אופיין כשייך לפמיניזם הרדיקאלי.
1968 - ועידה ארצית ראשונה לשחרור האישה מתקיימת בארה"ב.
1970:
מצעד נשים למען שוויון חוסם את רחובות ניו יורק
קבוצת נשים מבוסטון מפרסמות את "גופנו, עצמנו"
בית משפט בארה"ב מכיר בזכות ההפלה של כל אישה.
באנגליה יוצא לאור ספרה של ג'רמין גריר ( Germain Greer)"הסריס הנשי"
שולמית פיירסטון ׁ(Shulamit Firestone) מפרסמת את "הדיאלקטיקה של המין"
"פוליטיקה מינית", ספרה של קייט מילט (Kate Millett) יוצא לאור בארה"ב
1971 - תנועת הנשים NOW מכירה בדיכוי הלסביות כחלק מסדר היום שלה.
1971 - שוויץ מעניקה לנשים זכות בחירה
1972 - "מיז" המגזין הפמיניסטי יוצא לאור בארה"ב
1976 - יוצא לאור דוח" הייט על מיניות האישה, שבו נאמר לראשונה בקול רם שנשים אוהבות מין, חוות אורגזמות, שמרכזן בדגדגן, ושהן מחפשות שילוב בין מין ורגש.
1984 - נוסדה רשימת "אמילי", שמטרתה איסוף תרומות למען מתמודדות למשרות ציבוריות
1989 - ביה"מש העליון של ארה"ב מאשר זכותן של מדינות למנוע מימון ציבורי להפלות.
1992  - פרופ' אניטה היל(Anita Hill)  מעידה נגד השופט קלרנס תומאס (Clarence Thomas), גבר ממוצא אפרו-אמריקאי המועמד לבית המשפט העליון. ההאשמה: הטרדה מינית.תומאס דחה את ההאשמות ואחרי דיון נרחב, הסנאט הצביע 52-48 בעדו. בתגובה למקרה הזה, פרסמה רבקה ווקר (RebeccaWalker) כתבה בגיליון של Ms. תחת הכותרת "להפוך לגל השלישי" בו היא הצהירה כי "אני לא פמיניסטית פוסט-פמיניסטית. אני הגל השלישי." המקרה של היל ותומס הביא לתשומת לב את הנוכחות הנמשכת של הטרדה מינית במקומות עבודה והחזיר את המודעות אצל אנשים רבים שהניחו כי הטרדה מינית במקומות העבודה ובעיות נוספות שבהן עסק הגל השני נפתרו.
רשימת "אמילי" מגייסת 6.2 מיליון דולר למען נשים מתמודדות
באנגליה מעניקה הכנסייה לנשים זכות לכהן בקודש.
באירלנד נבחרת מרי רובינסון (Mary Robinson), פוליטיקאית אירית לנשיאות המדינה.
ממשלת הלייבור בבריטניה משריינת מחצית ממושבי הפרלמנט לנשים.
 
ביבליוגרפיה ומקורות
דהאן-כלב, הנרייט ,"הפמיניזם חלק מהמאבק נגד דיכוי", מפנה, 18, 1997, עמ' 17-22.
הדר, עמליה ולוי ינוביץ דפנה, תהיי גבר – הלקסיקון הפמיניסטי העברי הראשון, הוצאת כתר, תל אביב, 1997.
ספרן, חנה, הקשר האמריקני : השפעתו של הפמיניזם האמריקני על התנועה לזכות בחירה לנשים ישוב היהודי (1926-1919) ועל התנועה לשוויון הנשים בישראל (1982-1971). עבודת דוקטורט: אוניברסיטת חיפה, 2001.
ספרן, חנה, לא רוצות להיות נחמדות, המאבק על זכות הבחירה לנשים וראשיתו של הפמיניזם החדש בישראל הוצאת פרדס, חיפה, 2006.
קמיר, אורית, פמיניזם, זכויות ומשפט, סדרת "אוניברסיטה משודרת", משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2002.
רוזין,טלי, מה זה בכלל פמיניזם : ואיך קרה שאנחנו לא יודעות על זה בכלל  הוצאת זמורה-ביתן, תל אביב, 2000.
שדמי, אראלה, לחשוב אשה - נשים ופמיניזם בחברה גברית, הוצאת צבעונים, 2007.
 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות