פרח
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר נשים במרחב הציבורי נשים בפוליטיקה

פוליטיקה של נשים [1] 
בעשורים האחרונים חל שינוי משמעותי במאפייני נשים בעולם הדמוקרטי וגם בישראל. השינוי ניכר בעיקר בשני פרמטרים עיקריים: הראשון - הצטרפות משמעותית של נשים לשוק העבודה בשכר. השני  - עליה מרשימה ברמת השכלתן של הנשים. בכל העולם הדמוקרטי, כפי שמציינת זאת הספרות המקצועית, שינויים בפרמטרים אלה הביאו לעליה בפעילות הפוליטית של נשים, וכן לעליה בהישגיהן בתחום הפוליטי. בולטות בתחום זה, כמובן, הארצות הסקנדינביות, ובשנים האחרונות גם צרפת, אנגליה וספרד. אפילו מדינות באפריקה ובדרום אמריקה, הבינו כבר שקידום נשים אינו באמת קידומן של הנשים, אלא משמעותו היא "קידום החברה". מתן ייצוג שווה לנשים במוסדות העם, אינו נחשב עוד כ "קידום נשים", אלא הוא הפך להיות אינטרס של הגברים והנשים כאחד (פוגל –ביז'אווי 1998).

גם בישראל, גדלה מעורבותן של נשים בפעילות פוליטית. יותר מועמדות מציגות עצמן בכל פעם בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, ונעשית פעילותלקידום הנושא ע"י ארגוני הנשים. למרות זאת, עדיין לא זוכות נשים לייצוג ראוי במרכזי כוח והשפעה, ומספרן לא גדל במידה ניכרת.
ייצוגן במרחב הציבורי -  בממשלה, בכנסת, במפלגות השונות, ברשויות המקומיות, בשירות המדינה, באוניברסיטאות ובעולם העסקים עדיין מזערי, והוא ממקם את ישראל במקום נמוך בהשוואת ייצוג הנשים בכנסת ישראל לייצוגן בבתי המחוקקים של כמה מדינות בעולם.
מאז קום המדינה ועד היום כיהנו נשים מעטות בלבד בממשלה ובכנסת. נשים חרדיות ונשים ערביות נעדרות כמעט לחלוטין מההנהגה הפוליטית.ישראל, אמנם, היא מהמדינות המעטות שבהן כיהנה אישה כראש הממשלה, אולם בממשלתה של גולדה מאיר לא היתה אף שרה אחת, זאת אף-על-פי שהיתה מהממשלות הגדולות ביותר (24 שרים).כיום מדורגת ישראל במקום ה-78 (ירידה של 19 שלבים משנת 2004) מכלל המדינות בשיעור הנשים החברות בבית הנבחרים, כאשר רק 14% מחברי הכנסת ה-17 הינן נשים. אחוז הנשים הנמוך ממקם את ישראל בדרגה אחת עם מדינות העולם השלישי . [2] 

נתונים

 ייצוג נשים בכנסת ובממשלה
לפי דנה שגב (2007) מבין120 חברי כנסת אחוז הנשים נמוך לאורך כל שנות קיומה. שיא הייצוג עד הכנסת ה-16 נרשם באסיפת הנבחרים האחרונה לפני הקמת המדינה, שבה הגיע שיעור ייצוגן של הנשים ל-15% (מתוך 171 נציגים). למעשה, מאז הקמתה של המדינה ועד לכנסת ה-14 לא עלה שיעור הייצוג של הנשים על 10%. בכנסת ה- 17, המכהנת כיום, חלה ירידה באחוז הנשים בכנסת ובממשלה: 17 נשים בלבד נבחרו לכנסת והןמהוות כ-14.2% שיעור הנשים. בכנסת ה-17 מכהנות 10נשים מהגוש המכונה ימין-מרכז (ליכוד, ישראל ביתנו וקדימה) לעומת 6 נשים מהשמאל(עבודה-מימד, מרצ) ועוד אישה אחת ממפלגת הגמלאים.  יותר משני שלישים מחברות הכנסתהמכהנת הינן תושבות אזור המרכז. מאז קום המדינה נבחרו רק 2 חברות כנסת ערביות.
בספרד ובאוסטריה שיעור הנשים החברות בקבינט הממשלתי הגיע ב-2006 לכ-50%.    בפינלנד, בדרום אפריקה, בשבדיה ובהולנד ייצוג הנשים ב-2006 היה גבוה מ – 40%.

בממשלת ישראל הנוכחית (הממשלה ה-31) מכהנים 27 שרים וסגני שרים, בהם שתי נשים.
חלקן של הנשים בממשלת ישראל (הממשלה ה-31) נאמד בכ-7% -, שיעור הנמוך פי שניים משיעורן בממשלה הקודמת (הממשלה ה - 30)  (שגב 2007).

ייצוג נשים ברשויות המקומיות

ברשויות המקומיות ניתן להצביע לאורך השנים על עליה מתונה מאד בייצוגן של נשים. כאשר נשים במרכז מיוצגות הרבה יותר מנשות הפריפריה, ולנשים ערביות כמעט אין ייצוג. בשנת 2003 הגיע שיעור הנשים, שנבחרו ב-82% מהמועצות היהודיות וב-4% מהמועצות הערביות ל-12%. במחוז ת"א שיעור הנשיםמגיע ל 17.4% ובמחוז הצפון ל -  6 % בלבד. במחוז הדרום שיעורן בקרב חברי המועצות מגיעל 8.2% . רק שתי נשים ערביות זכו להיבחר למועצות בשני מחזורי הבחירות האחרוניםמתוך 770 חברים שנבחרו למועצות הרשויות המקומיות הערביות. במהלך 50 שנהלא נבחרו יותר מ-12 נשים ערביות לחברות מועצה (שגב 2007).
עשר נשים בסך הכל כיהנו בראש רשויות מקומיות מאז הקמת המדינה. שיטת הבחירותהאישיות לראשות הרשות המקומית יושמה ב-1987 ומאז נבחרו רק 5 נשים לראשות עיר, שתייםמתוכן, מרים פיירברג בנתניה ויעל גרמן בהרצליה,  נבחרו לכהונה נוספת בבחירות ב-2003.

ייצוג דירקטוריות בחברות ממשלתיות

במרץ 1993 נתקבל, בכנסת ה- 13, תיקון מס' 6 (מינויים) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה- 1975, בדבר כשירותם ודרכי מינויים של מועמדים לכהונת דירקטורים בחברות ממשלתיות. בכלל התיקונים הוסף לחוק החברות הממשלתיות סעיף 18א', הקובע לאמור:
"18א. (א) בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים.
              (ב) עד להשגת ביטוי הולם לייצוג כאמור, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות העניין, דירקטורים בני המין שאינו מיוצג באופן הולם באותה עת בדירקטוריון החברה."
 
בחודש ינואר 1994, פנו ארגון נעמת ושדולת הנשים בישראל לבג"ץ , בדרישה לבטל את מינויים של 3 גברים דירקטורים במועצת רשות הנמלים והרכבות, ובבתי הזיקוק לנפט בע"מ, בשל העדר ייצוג נשים בדירקטוריונים של החברות הנ"ל. עד לאותה עת היתה השפעת החוק על מנוייהן של נשים, מזערית. בתאריך 1.11.94, הכריז בית המשפט על ביטול המינויים ובכך קבע את האחריות של השר האחראי על כל משרד, לאכיפת החוק (יזרעאלי והלל 2000).
 אף שעברושבע שנים מאז חקיקת החוק, טרם הושג ייצוג נאות לנשים בכל הדירקטוריונים. למרות מגמה שלהמשך העלייה בייצוג הנשים, חלה לאחרונה ירידה בשיעור הנשים ברבעמהחברות: בשנת 1993 היו 51 נשים מתוך 712 דירקטורים, שהם 7.16%, בשנת 1997 היו 196 נשים מתוך 699 דירקטורים, שהם 28.8%, בשנת 2000 היו 221 דירקטוריות מתוך 584 דירקטורים, שהן 37.8%, בשנת 2005 היו 189 דירקטוריות מתוך 551 דירקטורים, שהן 34.3% , בשנת 2006 היו 200 דירקטוריות מתוך 554 דירקטורים, שהן 36.1%;, בתחילת שנת 2007  שיעור הנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות עומד על 33.6.
בשנת 2006, רק 13 נשים ערביות מתוך 200 דירקטוריות, שהן כ 6.5%בלבד. אחוזן נמוך מאחוז הדירקטוריות המתחייב על פי חוק בהעדפה מתקנת (שגב 2007).
 
למה יש צורך ב"פוליטיקה של נשים"
בחברה הישראלית חוברים יחד כמה מרכיבים המניחים את התשתית להדרת הנשים מהפוליטיקה. הסברים שונים ניתנו במהלך השנים לייצוג הדל של נשים במרחב הציבורי ובמיוחד במרכזי השלטון המקומי והארצי בישראל: רתיעת הנשים ממעורבות פוליטית, הקשורה לאחריות על משק הבית וגידול הילדים, הקשר בין הדת למדינה, מרכזיות הביטחון הדוחקת סוגיות של אי-שוויון הצידה, הנורמות התרבותיות המגדירות את המרחב הציבורי ובעיקר הפוליטי כעיסוק המיועד לגברים,כאשר דמותהאישה המצליחה בזירה זו נראית כמנוגדת לסטריאוטיפ הנשי. משתנה נוסף המקשה על נשים להיכנס לבתי הנבחרים הוא התרבות הפוליטית, שמרנותה של החברה ופתיחותה כלפי שילובן של נשים בעמדות השפעה. מסיבה זו מצויותמדינות קתוליות שמרניות כמו אירלנד ואיטליה בחלק התחתון של הטבלה. שמרנותה שלהחברה עשויה להסביר גם  את תת-הייצוג של נשים בכנסת ישראל, לפחות לגבי שתיקבוצות חברתיות - ערבים וחרדים - המונות יחדיו יותר מרבע מן האוכלוסייה. המפלגות הפוליטיות המייצגות את רוב האזרחים המשתייכים לקבוצות אלה אינןמעמידות נשים ברשימות מועמדיהן, אין תמה לפיכך שאנו מוצאים מספר מצומצם כל כך של נשים בכנסת (פיין, קניג ואבן 2002).
התפיסה הרווחת במשך שנים רבות הייתה שהנושאים העולים לסדר היום הפוליטי על ידי נשים הם נשואים הנוגעים רק לנשים, ולבעיות המיוחדות שלהן. נושאים חברתיים רבים כמו מקומן של נשים בשוק העבודה, מעונות יום, דאגה לילדים ולקשישים, אלימות מינית וכדומה, הוגדרו כנושאים "נשיים". הנשים שקידמו נושאים אלה נחשבו כמייצגות אינטרנטיים סקטוריאליים, זאת בעוד שהתארגנויות סקטוריאליית על בסיס עדתי, לאומי, או דתי, נחשבו כביטוי מובהק של "הפלורליזם" ו"הרב-תרבויות" של הדמוקרטיה הישראלית. דרך אחרתלהשתיק את הפוליטיקאיות היא על ידי הבניית ה"נושאים הנשיים" כנושאים שוליים, שהםכמובן, פחות חשובים מ"השלום והביטחון" ומ"הקונסנזוס הלאומי"( פוגל-ביז'אווי 1998)
במסמך מיוחד שיצא בשנת 2005 [3].  הגדירה נעמת כי הבטחת ייצוג הולם של נשים במשרות בכירות, במרכזי כוח והשפעה נובע מהרצון לקדם את זכויות הנשים ולממש בפועל שיוון בין המינים ושיוון זכויות והזדמנויות, המסמל את מימושו של הרעיון הדמוקרטי. הבטחת ייצוג היא מנגנון זמני שמטרתו לסייע להתגבר על סדרים, נורמות ועמדות מגדריות היוצרות הפליה בפועל. זהו מנגנון זמני המיועד לתיקון עיוותי עבר ויצירת תרבות פוליטית שוויונית
האתגר הראשון שעומד בפני הנשים הוא מסגור סדר היום במושגים חדשים. מה שסומן בעבר כ"נושא נשי" צריך להיתרגם למונחים כלליים. כך למשל, המאבק כנגד הטרדה מינית מוצג ומובן לא רק כבעיה של נשים אלא כתופעה הפוגעת בגברים, והעובדה שיותר נשים סובלות מסוג זה של אלימות אינה הופכת את אותה לסוגית נשים, אלא תובעת בדק בית חברתי כללי.
דוגמא נוספת הוא המאבק לשיווין נשים בשוק העבודה, הדעה הרווחת הייתה שאישה היא מפרנסת שנייה. המסגור מחדש מסביר כי נשים מהוות היום כמחצית מכוח העבודה במשק, וחלק ניכר מהכנסות המשפחות מבוסס על שכר שני בני הזוג. נשים נכנסות לשוק העבודה כחלק אינטגראלי ממנו. התביעות לשכר שווה לנשים הופכות לאינטרס משותף של היחידה המשפחתית. בנוסף, בקרב זוגות צעירים קיימת נטייה רבה יותר לשותפות ולחלוקת עבודה שיוונית יותר במשפחה ושאלות כמו מעוונות יום, הכרה בהוצאות הטיפול בילדים כהוצאה מוכרת, וכדומה, הן גם אינטרס של גברים.
 
                          
ביבליוגרפיה
1.      ד"ר סילביה פוגל-ביז'אווי, תקרת הבטון על ראש הנשים, נגה : כתב עת פמיניסטי, קיץ 1998 , גיליון 34, http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3134&kwd=2656
2.      דנה שגב, תת ייצוג לנשים במרחב הציבורי, אסימון, 2007 http://www.asimon.co.il/ArticlePage.aspx?AID=3821&AcatID=42
3.      סנדרה פיין, עופר קניג ואפרת אבן(עורכים), מכסות ייצוג לנשים: האם לנקוט בהעדפה מתקנת?,פרלמנט, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, מרץ 2002 , גליון 35, http://www.lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=16240
4.      עו"ד טליה לבני, כרמל איתן, הרמן בונץ, ד"ר יהודית זוסמנוביץ, ד"ר רובי נתנזון, הגר צמרת – קרצ'ר (צוות היגוי), נשים ופוליטיקה - הצעה לסדר יוםפמיניסטי, ראי- עובדות ועמדות בנושאי נשים, מגדר וחברה, קרן פרידריך אברט, ביוזמת נעמת - תנועת נשים עובדותומתנדבות 2005.
5.      פרופ' דפנה יזרעאלי ורחל הלל, ייצוג נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, מגמות שינוי 1997-1993 – 2000, המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, אוגוסט 2000, http://www.biu.ac.il/SOC/so/report2000-I.doc
6.      פרופ' נעמי חזן, "אסטרטגיות לשילוב נשים בהליכי יישוב סכסוכים", מתוך: איפה הנשים כולן? החלטת מועצת הביטחון 1325: היבטים מגדריים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עורכות: שרי אהרוני ורולא דיב, 2004.
 


[1]הפרק מבוסס על מסמך שיצא ביוזמת נעמת - תנועת נשים עובדותומתנדבות -   עו"ד טליה לבני, כרמל איתן, הרמן בונץ, ד"ר יהודית זוסמנוביץ, ד"ר רובי נתנזון, הגר צמרת – קרצ'ר (צוות היגוי), נשים ופוליטיקה - הצעה לסדר יוםפמיניסטי, ראי- עובדות ועמדות בנושאי נשים, מגדר וחברה, קרן פרידריך אברט, ביוזמת נעמת - תנועת נשים עובדותומתנדבות 2005.
[3]עו"ד טליה לבני, כרמל איתן, הרמן בונץ, ד"ר יהודית זוסמנוביץ, ד"ר רובי נתנזון, הגר צמרת – קרצ'ר (צוות היגוי), נשים ופוליטיקה - הצעה לסדר יוםפמיניסטי, ראי- עובדות ועמדות בנושאי נשים, מגדר וחברה, קרן פרידריך אברט, ביוזמת נעמת - תנועת נשים עובדותומתנדבות 2005 .
 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות