פרח
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
נשים ומיגדר על סדר היום על תפקידם של ארגוני הנשים

 
על תפקידם של ארגוני הנשים
                                  
מתוך דברי עו"ד טליה לבני, יו"ר נעמת ו יו"ר מ.א.ן,
בכנס בינלאומי של נשים מנהיגות , 19.11.2007 
 
"רוח האומה נקבעת על פי מצב הנשים", טוענת ד"ר שינודה בולן, ואני אומרת: יותר מזאת, רוחן של האומות כולן נקבעת על פי מצב הנשים בעולם, וגם להיפך –נשות העולם כולו, יחד ולחוד, יש להן הכוח לקבוע את רוח האומות, את רוח העולם".
   
 
תנועות הנשים הגדולות והותיקות בישראל, אשר בראש אחת מהן, נעמת, אני עומדת, משקפות את רוח האומה שלנו, על השינויים שבה, במשך עשרות שנות קיומן, ובמקביל, הן משפיעות שוב ושוב על היווצרות השינויים הללו.
   
עצם הקמתן של תנועות אלו, בימי ראשית ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל, היותה משום פתיחת מעגל של כוח נשי בתוך חברה, שעם כל מהפכנותה הייתה פטריארכלית ושמרנית מאוד.
   
מאז גדל המעגל והתרבו מעגלים נוספים של נשים, שהשפיעו עם השנים על שינויים בחיי נשים וברוח האומה בכלל, ועדיין אנחנו משתנות ומשנות.
              
תנועות הנשים בארץ ישראל קדמו להקמת המדינה והמשימות שהן לקחו על עצמן עוד בראשית היישוב בארץ הכתיבו ויצרו במידה רבה את תשתית הפעולה של המדינה עם הקמתה בתחומים רבים, ובעיקר בתחום הרווחה והחברה.

נעמת, למשל, היא תנועת הנשים של ההסתדרות הכללית של העובדים, אך ראשיתה הייתה אקט של מחאה כנגד ההסתדרות, אשר עם הקמתה בשנת 1920, לא נמצא במוסדותיה מקום לנציגות נשית. החלוצות אשר היו שותפות מלאות בבניין הארץ ובהקמת ההסתדרות לא זכו להכרה, ולכן החליטו שנה מאוחר יותר להקים התארגנות נפרדת משלהן וכך נוסדה למעשה מועצת הפועלות, נעמת היום.

למן יום הקמתן ועד עצם היום הזה פועלות תנועות הנשים החוץ ממשלתיות מתוך היכרות עמוקה עם הצרכים של נשים, עם השאיפות שלהן ועם השכנוע העמוק באשר לזכות הבסיסית של כל אישה לחיים של שיווין, לחיים בכבוד.

יחד עם זאת אנו פועלות באחריות גדולה ובמסירות למדינה שלנו. לנו ברור שטובת הנשים וטובת המדינה עולות בקנה אחד הגם שלעיתים עובר זמן עד אשר המדינה מכירה גם היא בכך.
               

ארגוני הנשים, לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, ואני בטוחה שגם במדינות השונות שכל אחת מכן מייצגת, היו החלוצות לפני המחנה. אנו הבנו שכדי למצות את מלוא פוטנציאל ההון האנושי של מדינתנו עלינו לתת בידי הנשים כלים כדי שיוכלו להשתלב בעולם העבודה. לא חיכינו שיעשו זאת עבורנו והקמנו מערך מעונות יום לגיל הרך המאפשר לנשים לצאת בבטחה לעבודה. אחר כך המדינה הצטרפה והחלה להשתתף בסבסוד השירות לאמהות ובקביעת הסטנדרטים.

לא הממשלה, ולא מוסדותיה היו הראשונים להתמודד עם תופעת האלימות נגד נשים ובתוך המשפחה. ארגוני הנשים היו אלו שהעזו לדבר באופן גלוי על כך.
    
                     
כשהעזה בשנות ה-70 ח"כ מרשה פרידמן, פעילת התנועה הפמיניסטית להעלות את הנושא בכנסת ישראל, היו רבים שתמהו "האומנם יכול להיות שגבר יהודי יכה את אשתו?"
                  
אבל אנחנו הנשים ידענו שהדבר אפשרי, וידענו שהתופעה רחבה מכפי שמישהו מעז להעלות על דעתו. לא חיכינו לממשלה. הקמנו מקלטים לנשים מוכות, ומרכזי טפול ומניעה, ומערכי הדרכה לעובדים בקהילה ומרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית.
                    
מאוחר יותר הממשלה הצטרפה והחלה להשתתף במימון ובפיקוח.
                    
וכך היה בעוד רבים מן התחומים: חינוך טכנולוגי לנערות שנפלטו ממערכת החינוך הרגילה, קליטת נוער מהגר ונוער ממשפחות מצוקה בכפרי נוער שהקמנו, הכשרה מקצועית לנשים באיזורי פיתוח ובכפרים ערביים, מתן ייעוץ וסיוע משפטי לנשים בתחומי העבודה ובנושא נישואין וגירושין. חלק מארגוני הנשים אף סייעו בבניית התשתית למערכת הבריאות במדינה הצעירה.
                   
רק מאוחר יותר המדינה הצטרפה.
                                    
אבל אנו, ארגוני הנשים, לא הסתפקנו במתן שירותים. מערך השירותים שהקמנו היה רק בבחינת כלי עזר למימוש החזון שלנו. חזון השוויון בין המינים והצדק החברתי.
                             
לצד פעילותנו זו נאבקנו כל העת במישור הציבורי והפוליטי. מדינת ישראל, לא מעט בזכות ארגוני הנשים, יכולה להיות גאה בחקיקה המתקדמת שלה בתחום מעמד האישה.
                     
חוק שיווי זכויות האישה המחייב מתן ייצוג לנשים בגופים ממשלתיים וציבוריים, חוק הרשות לקידום מעמד האישה, חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, החוק למניעת אלימות במשפחה, חוק משפחות חד-הוריות, החוק למניעת הטרדה מינית, החוק למניעת הטרדה מאיימת (stalking),חוק זכויות נפגעי עבירה המעניק "קול" ומעמד גם לקרבנות האלימות ומשפחותיהן במהלך ההליך הפלילי .
                   
אלו רק כמה מן החוקים שחוקקה מדינת ישראל במוצהר לטובת נשים, ואני אומרת- לטובת החברה כולה.
               
אם כך, פעלנו היטב לקידום החקיקה, אך האם הצלחנו להשיג את השוויון המיוחל?
                    
על-פי הנתונים והמספרים שבידי עוד דרך ארוכה לפנינו. התקדמנו, אך טרם הגענו למיצוי זכויותינו, וטרם תרמנו את מלוא כישרונותינו, כישורינו, השכלתנו, חכמתנו וחריצותנו לטובת הכלל. וזאת, לא באשמתנו, כפי שרבים, גברים בעיקר, טוענים. אלא מכיוון שלא נמצא דורש לכל שביכולתנו להציע. אילו רצו באמת ליהנות משפע יכולותינו, היו קברניטי המדינה משקיעים אך מעט מחשבה, תכנון ומשאבים כדי להניב עבור החברה כולה את פרי כישרונותינו המבורכים.
 
 
תצלום: ישראל מלובני, כנס בינלאומי של נשים מנהיגות , 19.11.2007 
                        
   
 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות