פרח
פרח
פרח
פרח
מעונות ובתי ספר נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
מעונות ובתי ספר הטור של יעל נשיכות בגיל הרך

נשיכות בגיל הרך

 

לאחרונה הגיעו אלי  פניות רבות של הורים בנושא נשיכות של ילדים במעון. בחלק גדול מהפניות הביעו ההורים את תסכולם למרבה ילדם  שננשך שלעיתים בא לידי ביטוי בכעס בלתי נשלט ובאיומים כלפי המטפלות במעון וכלפי הילד שנשך את בנם. בטור זה אסקור בקצרה את ההסברים הפסיכולוגים להתנהגות זו ואביא הצעות של פסיכולוגים ואנשי חינוך להתמודד עם ההתנהגות.

נשיכות בקרב ילדים בגיל הרך, ובעיקר עד גיל שלוש, הן תופעה מוכרת ושכיחה. כהורים ומחנכים, התופעה עלולה להלחיץ ולהפחיד אותנו, אולם, אם נכיר יותר את הגורמים להתנהגות זו, נבין כי למרות שהנשיכות דומות לגילויי תוקפנות ומרדנות אחרים בגיל הרך, מדובר בתופעה התפתחותית, הנעוצה בגורמים המאפיינים את גילאי הילדים. במאמר של ציפי שליט (פסיכולוגית) היא מסבירה שבניגוד להתנהגויות אחרות, הנשיכות פועלות כמטה קסם נגד סבלנותם של ההורים והצוות החינוכי. לדעתה, יש משהו בנשיכות המשאיר סימן לאורך זמן ומעורר בקרב ההורים את החרדה ואת תחושות האשמה הקיימות ממילא, בעצם שילוב הילד במעון. בהקשר לכך חשוב להבין את רצף ההתפתחות של הנשיכות מגיל מוקדם מאוד.

נשיכות מופיעות כבר בגיל מוקדם מאוד והתינוק אינו מודע כלל לכך שהוא נושך. מבחינתו הוא בודק את הסביבה - הקשר הראשוני ביותר של תינוק עם העולם, נוצר באמצעות הפה (השלב האוראלי, על פי פרויד), הפה מהווה את מוקד הקשר העיקרי עם העולם החיצוני. מגיל שנתיים בערך הפעוט נעשה פעיל יותר, עצמאי יותר ובעל יוזמה והכוח הגופני שבנשיכה הופך להיות משמעותי יותר. פעוט שכועס או מתוסכל עדיין לא יודע להביע את רגשותיו ולכן משתמש בנשיכה להבעת כעס או תסכול. בנוסף יש מקרים שפעוט מחקה מבוגרים שנושכים אותו כאות חיבה. החיקוי בגיל זה מאפיין תהליכי למידה של ילדים ולכן כשהם נושכים הם מחקים את ההתנהגות שראו כביטוי לאהבה או חיבה לאדם אחר, ללא כוונת זדון. מאחר והפעוט אינו יכול לווסת את התנהגותו כמו המבוגר הוא נושך חזק מדי  למי שרצו בטובתו. בנוסף תינוק או פעוט הגדל בסביבה שבה ילדים אחרים נושכים, עלול ללמוד להשתמש אף הוא בתגובה זו. חשוב לציין ששינויים דרסטיים בסביבתו של הפעוט מגבירים את הצורך שלו להשתמש בתגובה זו והנשיכות מהוות חלק משינויים בהתנהגות הכללית שלו.

 

בכל המקרים שציינתי חשוב לזכור שתגובות מהסביבה, משפיעות על התדירות של ההתנהגות. ניסיון לעשות התניה ולהגיב בענישה חמורה עם כל נשיכה, נוחל לרוב מפלה. גיל שנתיים שלוש נחשב כ”גיל המרי", שבו הפעוט מצוי  בתוך תהליך למידה של מותר ואסור. בשלב זה הוא רק מתחיל להפנים את מושג האיסור. למשל, כשצופים בילד במהלך היום ניתן לראות אותו מבצע פעולות אסורות תוך כדי שהוא חוזר על המילה "אסור". רק בגיל 4-6 שנים הוא מבין את המושג ונוהג לפיו גם ללא פיקוח של מבוגר. מאחר והפעוט נמצא בתחילת הפנמת המושג "אסור", יש להתמיד בתהליך החינוך, הכולל בתוכו הפנמה של חוקים וכללים. לשם כך חשוב שסביבתו של הילד (הורים, משפחה מורחבת ומטפלות) יסבירו לו את כללי ההתנהגות שוב ושוב, ולא רק לגבי נשיכות. רבים מהכללים יוסברו פעמים רבות, במשך שנה שלמה, או יותר, עד שיופנמו. אנו חייבים להיות סבלנים ומאופקים גם כאשר ההתנהגות מעוררת בנו רגשות ומחשבות שלא תמיד אנו יכולים להכיל אותם. ההסברים חייבים לחזור שוב ושוב, מתוך הבנה שיש תהליכים שאורכים זמן בגידול ילדים. אין לוותר על ההסבר ועל התמדה בהפנמת כללי התנהגות רק בגלל שהתהליך אורך זמן. מכיוון שילדים במהותם שונים זה מזה, הצורך שלהם לנשוך גם הוא שונה. ממחקרים עולה כי ילדים הזקוקים לגירויים תחושתיים חזקים יותר, יהיו כאלה הנוטים לנשוך יותר ברוב המקרים, ועוצמת הנשיכה שלהם תהיה חזקה יותר. לילדים אלה נקדיש זמן רב יותר כדי לסייע להם לעבור שלב זה בלי שיחוו תחושות תסכול וכעס על כך שלא מבינים אותם ועוזרים להם לעבור שלב זה.  

 

לסיכום אני מציעה לא לעבור לסדר היום בעקבות נשיכות, אבל במקביל עלינו לזכור שהילד הנושך אינו ילד אלים. הנשיכות בקרב ילדי הגיל הרך הן תופעה התפתחותית, חולפת, ברוב המקרים, והתמדה בתגובות הולמות לילד שנשך, תהווה הזדמנות להכשיר אותו לקראת התמודדויות נוספות שלו במהלך גדילתו.

 

למי שרוצה להרחיב בנושא אני מצרפת שלושה מאמרים שפורסמו באינטרנט לעיונכם:

http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=490

http://www.psy.org.il/community.asp?id=2&article=289

http://www.ramat-gan.info/NR/rdonlyres/9CF29A55-012F-47FB-9111-383B750A7D41/0/נשיכותבגילהרךציפישליט.pdf

 

 

 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות