פרח
פרח
פרח
פרח
יעוץ משפטי פלוס נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
יעוץ משפטי פלוס נשים בעבודה גיל פרישה

גיל פרישה
 
פנסיה היא הכנסה חודשית המשולמת לאחר פרישה מעבודה, עקב הגעה לגיל פרישה או עקב נכות, למשך כל חייו של הגמלאי. הפנסיה משולמת גם לשאירים עקב מות מבוטח, בין שהמבוטח עבד ובין שהיה פנסיונר. את הזכות לפנסיה צובר העובד במהלך שנות העבודה, והוא אינו רשאי להשתמש בצבירת הזכויות או בהון הנצבר אלא לקצבה חודשית לאחר הפרישה מהעבודה.
המבנה המקובל בשוק הפנסיה כולל פתרונות בשלושה רבדים: הרובד הראשון כולל את קצבת הזיקנה האוניברסלית, הניתנת על-ידי המוסד לביטוח לאומי; הרובד השני בנוי מהביטוח הפנסיוני (קרנות פנסיה, פנסיה תקציבית, ביטוח מנהלים וקופות גמל); הרובד השלישי מורכב מחיסכון עצמאי (חסכונות פרטיים, נכסים וכד').

                                       

 ב-4 ביוני 1979 נחתם הסכם קיבוצי כללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה. הסכם זה נחתם בין התאחדות התעשיינים בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים, ולפיו גיל הפרישה לפנסיה יעמוד על 65 שנים בגבר ו-60 שנים באשה.למרות האמור לעיל, קיימים הסדרי פנסיה הקובעים את גיל הפרישה של עובד/ת:
בפנסיה תקציבית גיל הזכאות הסטנדרטי הוא אחיד לנשים וגברים והוא עומד על 65, אולם במקביל מתקיימים תנאים לפרישה מוקדמת עם הסדרי פנסיה מיוחדים , בלי שיהא כרוך בכך קנס. בקרנות הפנסיה הוותיקות גיל הזכאות הסטנדרטי הוא 65 לגברים ו-60 לנשים, כאשר הגיל שבו ניתן לצאת לפרישה מוקדמת עם הסדרי פנסיה מופחתים הוא 60-64 לגברים, ו-55-59 לנשים, בתנאי ותק מינימלי של 15 שנות חברות בקרן. בקרנות הפנסיה החדשות גיל הפרישה הוא 65 - אחיד לגברים ולנשים. בחיסכון מסוג ביטוח מנהלים זכאי המבוטח בגיל 65 לקבל את סכום החיסכון שהצטבר לזכותו כחיסכון חד-פעמי, או להמירו בקצבה חודשית.

                 

הרפורמה שהוצעה בקרנות הפנסיה באה להתגבר על בעיית הגירעונות האקטואריים הקיימים בקרנות הפנסיה הוותיקות. גירעונות אלה נוצרו בשל כמה גורמים עיקריים, ובכללם: העלייה בתוחלת החיים; פתרונות הפנסיה לעולים חדשים ולקבוצות אחרות, שניתנו בעבר על-ידי קרנות הפנסיה בעידוד הממשלות ושהיו כרוכים ביצירת גירעון; אופן ניהול קרנות הפנסיה על-ידי ההסתדרות.
כדי לכסות גירעונות אלו מוביל משרד האוצר רפורמה כוללת בקרנות הפנסיה. בהצעת חוק גיל פרישה התשס"ד-2003, נקבע כי גיל הפרישה יידחה לגיל 67 ויושווה לנשים ולגברים. הצעת האוצר היא, כי שינוי זה יחל בינואר 2004 וייושם במהלך הדרגתי של דחיית גיל הפרישה בקצב של ארבעה חודשים בכל שנה, לאורך 21 שנים לנשים ושש שנים לגברים. יצוין, כי לטענת ההסתדרות, התקנון האחיד שפרסם משרד האוצר מקצר את תקופת היישום ההדרגתי לארבעה חודשים בכל שמונה חודשים (במקום שנה), וזאת בשונה מהמלצות הוועדה הציבורית שדנה בעניין, כמפורט להלן.
הצעת האוצר לדחיית גיל הפרישה נסמכת על המלצות הוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה מעבודה, בראשות כב' השופטת (בדימוס) שושנה נתניהו שמונתה בספטמבר 1997. על הוועדה הוטל לבחון את סוגיית גיל הפרישה, על היבטיה החברתיים והכלכליים, וכן את סוגיית האחדת גיל הפרישה לנשים ולגברים. המלצות הוועדה כללו, בין היתר: המלצה להעלות את גיל פרישת חובה מ-65 ל-67 (זהו הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו ), וזאת באופן מדורג, בפרישה על פני שש שנים; המלצה להשוות את גיל הפרישה לגברים ולנשים (זהו הגיל שבהגיעו אליו זכאי עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו ולקבל, אם הוא זכאי לכך לפי דין או הסכם, גמלת פרישה), גם זאת באופן מדורג, בפרישה על פני שש שנים לגברים ו-21 שנים לנשים; והמלצה להעלות את גיל הזכאות המותנה לגמלת זיקנה (לפי פרק י"א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995) ל-67 עד 69 לנשים ולגברים (במקום 60 לנשים ו-65 לגברים) ואת גיל הזכאות המוחלט לאותה גמלה ל-70 לנשים ולגברים (במקום 65 לנשים ו-70 לגברים).
בחודש מרס 2003 אימצה הממשלה את המלצות הוועדה, בהתאמות הנדרשות לנוכח חלוף הזמן והשינויים במצב הכלכלי מאז מתן ההמלצות. הצעת חוק גיל פרישה, התשס"ד-2003, אמורה לעגן את החלטות הממשלה בעניין, והיא כוללת את ההסדר המקיף בנושא גיל הפרישה בישראל ואת תיקוני החקיקה המתחייבים מאותו הסדר.


מתוך המפגשים הרבים עם נשים עובדות עולה קריאתן של נשים רבות לעצור את תהליך העלאת גיל הפרישה, תהליך שהחל בשנת 2003 עם חקיקת חוק גיל פרישה, שהעלה את גיל הפרישה לנשים ל- 64 (בשלב הראשון).
נעמת הייתה בין הבודדים שהתנגדו להעלאת גיל הפרישה וניסו למנוע את המהלך, זאת מתוך הבנה כי כל עוד לא הותאם המצב במשק לתעסוקת נשים, ולא תוקנו העיוותים והאפליה בהעסקת נשים, העלאת גיל הפרישה משמעה הגדלת מספר הנשים הנאלצות להמשיך ולעבוד עד גיל מבוגר במקצועות שוחקים, ולחילופין, הגדלת מספר הנשים הנפלטות משוק העבודה לפני גיל הפרישה, ללא פנסיה ראויה וללא כל סיכוי למצוא תעסוקה חלופית. עתה משמתברר כי חששותיה של נעמת מתאמתים, היא פועלת לתיקון המצב באמצעות שינוי חקיקתי. בימים אלה נסתיימה בנעמת הכנתה של הצעת חוק לתיקון גיל פרישה, באופן שיוריד חזרה את גיל הפרישה לנשים.

נעמת נאבקת גם בתופעה קשה נוספת של אפליית נשים על רקע גילן.
מתברר כי נשים רבות מוצאות עצמן במלכוד לאורך כל תקופת העבודה שלהן. בשנות חייהן הצעירות הן מופלות לרעה בשל היותן בהריון או בשל היותן אמהות. ואילו בשנים שלאחר מכן הן מופלות על רקע גילן.
נעמת הגישה תביעה כנגד רשת אופנה בשל פיטורי עובדת ותיקה ומנוסה על רקע גילה.

נעמת הייתה שותפה להישג בתיק בו הצטרפה כמשיבה לתביעה של ועד עובדי חברת החשמל כנגד החברה על נקיטת מדיניות של העדפה מתקנת לנשים בתנאי הפרישה לגמלאות. בית הדין לעבודה קיבל את טענות החברה , היועץ המשפטי ונעמת וקבע כי מדובר בהעדפה מתקנת המותרת על פי החוק.

נעמת הצטרפה לעתירה לבג"צ, כנגד בית הדין לעבודה, שהכיר בחוקיות הנוהג בהסכמי פרישה מוקדמת בקופת חולים הכללית, לאפשר לנשים לקבל פנסיה תקציבית עד גיל 60 בלבד בעוד לגברים שילמו עד גיל 65 . בעקבות הצלחת העתירה פנו לנעמת נשים רבות נוספות ממקומות עבודה נוספים, שאף הן הופלו בהסדרי הפרישה. נעמת טיפלה באותן נשים והביאה לתיקון העוול.
באחד המקרים ייצגה נעמת למעלה ממאה גמלאיות, אשר זכו בפיצויים כספיים גדולים בעקבות הסכם הפשרה שהושג עם מקום העבודה.

 

 

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו"ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.

 

 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות