פרח
פרח
פרח
פרח
אודות נעמת נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
פרח
פרח
פרח
אודות נעמת תולדות נעמת מנהיגות העבר

עדה פישמן-מיימון (1893 – 1973)
נולדה בעיירה מארקולשטי, בסרביה, חבל ארץ במולדובה, למשפחה דתית. אחיה היה הרב יהודה לייב פישמן - מימון, ממנהיגי המזרחי ושר הדתות מטעמה בממשלה הראשונה. כילדה אמנם קיבלה חינוך עברי דתי-מסורתי אך בנעוריה הצטרפה לתנועת "הפועל הצעיר". עלתה לארץ ב- 1912 והייתה מורה בפתח-תקווה, רחובות, נס-ציונה ובן שמן. ב- 1914 נשלחה לפתוח בית-ספר עברי לבנות בצפת. בשנים 1920-1913 הייתה חברה במרכז ”הפועל הצעיר", השתתפה בוועידת היסוד של הסתדרות העובדים, ונבחרה לוועד הפועל שלה. ב-1918, כחברה באספה המכוננת של הוועד הלאומי, נאבקה על זכותם של נשים לבחור ולהיבחר למוסדות הציבוריים של היישוב היהודי בארץ ישראל. ב- 1920 שימשה כצירה בועידת-פראג (1920) שבה הוקמה ”ההתאחדות”  (האיחוד בין ”הפועל הצעיר” ו”צעיריציון").
פישמן ממייסדות "תנועת הפועלות" בארץ, יזמה את ועידת הפועלות הראשונה בבלפוריה, שבה הוקמה מועצת הפועלות, ועמדה בראשה בשנים 1926-1921.
בשנות העשרים (1925) הייתה חברת הוועד הלאומי מטעם מפלגת הפועל הצעיר ועסקה בתחום של חינוך נשים לעבודה יצרנית ועצמאית במשק פועלות בכפר בן שמן. ב-1930העבירה את משק הפועלות מבן שמן לאזור נס ציונהבייסדה את משק הפועלות עיינות.בשנים 1947-1946 עמדה בראש מחלקת העלייה של ההסתדרות וביקרה במחנות שרידי השואה בגרמניה ובמחנות בקפריסין. בין השנים 1949 – 1955 הייתה חברת הכנסת הראשונה והשנייה מטעם מפלגת מפא"י. במקביל, המשיכה לנהל את "עיינות" שנים רבות, וחיה שם עד מותה.
 
פרסומיה:
פישמן, עדה, עיינות : דרכה של בת ישראל אל החקלאות, ירושלים : ספרית קו לקו, תש"ו, 1929
פישמן, עדה, החלוצה בארץ-ישראל, תל-אביב : אמנות, תר"ץ 1930
מימון (פישמן(,עדה, חמישים שנות תנועת הפועלות : 1904-1954, תל-אביב : עם עובד, תשי"ח
מימון, עדה, לאורך הדרך : מבחר דברים ואיגרות, כינס וערך יהודה ארז, תל-אביב : עם עובד-תרבות וחינוך, תשל"ג 1972
 
 
גולדה מאיר (מאירסון) (1898 – 1978)
נולדה בקייב, אוקראינה כגולדה מבוביץ', בת למשפחה יהודית ענייה, מסורתית אך לא דתית אדוקה. בשנת 1903, אחרי שאביה התקשה למצוא עבודה כנגר הוא היגר לארצות הברית. בשנתיים שהמשפחה שהתה בלעדיו בעיר פינסק התמסרה אחותה שיינה לפעילות ציונית-מהפכנית שסיכנה אותה בהסתבכות עם השלטונות, והדבר הותיר חותם עמוק על גולדה הצעירה וזירז את הגירת המשפחה ב-1906 בעקבות האב, מאיר, הוריה ואחיותיה השתכנו בעיר מילווקי. מאיר למדה בבית-הספר העממי, התיכוני ובבית המדרש למורות במילווקי. בשנת  1915 הצטרפה ל”פועלי ציון” והתבלטה כנואמת ביידיש ובאנגלית. בהדרגה, בהשפעת הגעתם לעיר של מבקרים מארץ ישראל כדוד בן גוריון וכיצחק בן צבי, התגבשה בה נחישות לעלות לארץ. ב-1921 עלתה לארץ ובשנים 1924-1921 הייתה חברת קיבוץ מרחביה.1924‎ - 1921 הייתה מאיר פעילה בהסתדרות הכללית ונבחרה למזכירות ”מועצת הפועלות” מ- 1926- 1930 .
בשנים 1934-1932 יצאה בשליחות לארה”ב. הייתה חברת הועד הפועל של ההסתדרות (1934) וראש המחלקה המדינית שלה (1936). ב- 1946, מילאה את מקומו של משה שרת כמנהלת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, וב- 1947 יצאה לארה”ב לגייס כספים להקמת המדינה.
הייתה שגרירת ישראל במוסקבה בשנים 1949-1948. בין השנים 1949 – 1956 הייתה שרת העבודה בין השנים 1956 - 1966 הייתה שרת החוץ . עם פרישתה מהממשלה נבחרה למזכירת מפא”י 1968-1966וב-1968 שחקה תפקיד מרכזי בהקמתה של מפלגת העבודה.
עם מותו של לוי אשכולבפברואר 1969, עמדה בראש ממשלת הליכוד הלאומי. ביולי 1970 פרש גח"ל מהממשלה משום שקיבלה את תוכנית רוג'רס. לאחר הבחירות לכנסת השמינית (1973) הרכיבה גולדה מאיר ממשלה בראשות המערך. בתקופת כהונתה כראש הממשלה פרצה מלחמת יום הכיפורים ומאיר התפטרה מייד לאחר פרסום דוח הביניים של "ועדת אגרנט".
   
פרסומיה:
Meir, Golda, This Is Our Strength: The Selected Papers of Golda Meir, ed. by H. M. Christman, New York : Macmillan, 1962
מאיר גולדה, בית אבי, עריכה: אברהם יבין,תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1972
מאיר, גולדה, בדגל העבודה : מבחר דברים בשאלות ההסתדרות ותחיקת העבודה במדינה, תל-אביב : עם עובד-תרבות וחינוך, תשל"ג 1972
מאיר, גולדה, חיי, תל-אביב : ספרית מעריב, 1975, התפרסם גם באנגלית (1975).  
 
 
בבה אידלסון (טרכטנברג) ( 1885 - 1975)    
נולדה בביקטרינוסלב, אוקראינה. למדה כלכלה ומדעי החברה באוניברסיטת חרקוב, והייתה פעילה ב”צעירי-ציון”. הוגלתה לצפון-רוסיה. עזבה את רוסיה ב- 1924, ובשנים 1926-1924 הייתה פעילה בברית-העולמית של צ”ס באירופה. עלתה לארץ ב- 1926 .
מזכירת מועצת הפועלות במשך 43 שנים בין 1974-1930,פעלה לחיזוק התנועה, ולשיתוף נשים בכל תחומי העשייה. אידלסון פעלה להקמת איי.טי. אס. (A.T.S )חיל העזר לנשים במסגרת הצבא הבריטי, במלחת העולם ה-II. הייתה ציר בוועד הלאומי, ואחר כך חברת מועצת המדינה הזמנית. הייתה חברת כנסת ב- 5 כנסות מ- 1949 – 1961, מטעם מפלגת העבודה, וסגנית יו"ר הכנסת.
יו”ר התנועה העולמית של "פיוניר ווימן"(Pioneer Women) , בשנים 1975-1968.
            

 

 

תמר אשל
נולדה ב- 1920 בלונדון למשפחה ציוניתידועה. אביה, זאב פינקלשטיין (לימים שוהם) מראשוני עורכי הדין בארץ ומי שכיהן כנציג הסוכנות היהודית בלונדון בין השנים 1918-1924 . אמה היתה צילה פיינברג, בתם של ישראל ופאניה (בלקינד) פיינברג הבילו"יים, ממייסדי חדרה, ואחותו של אבשלום פינברג ממייסדי מחתרת ניל"י. אשל למדה בבית-הספר הריאלי בחיפה, ומזרחנות באוניברסיטת לונדון. הייתה פעילה ב”הגנה” ובעלייה ב`, ושירתה בצבא הבריטי במלחמת העולם ה-II. ב- 1950 הצטרפה לשירות החוץ, והייתה חברה במשלחת ישראל באו”ם , ויו”ר הוועדה למעמד האישה באו”ם. ייצגה את ישראל בגופים שונים של האו”ם בתואר שגריר. הייתה יועצת מדינית לראש עיריית ירושלים, וממונה על תיק החינוך.
בשנים 1977-1974 אשל כיהנה כמזכירה כללית של נעמת. בתקופתה עברה התנועה שינוי ארגוני יסודי: הוקם מבנה ארגוני חדש, הממזג את מועצת הפועלות ואת ארגון אימהות עובדות עם כל המנגנונים והגופים, השייכים לתנועת הפועלות למסגרת אחת, תחת השם: נעמת, תנועת נשים עובדות ומתנדבות. גם ירחון התנועה משנה את תבניתו ואת שמו מ"דבר הפועלת" ל"ירחון נעמת".
אשל הייתה חברת כנסת בשנים 1977 – 1984 מטעם מפלגת העבודה, נשיאת מועצת ארגוני נשים בישראל, סגנית נשיאה של המועצה הבינלאומית של נשים יהודיות וסגנית נשיאה של מועצת ארגוני נשים בינלאומיות.
  
 
נאוה ארד
נולדה ב- 1938 בקיבוץ חולדה. שירתה בצבא כסמלת סעד בנח”ל מוצנח. בוגרת סמינר למורים; ”בית ברל”, בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית, ותואר שני במינהל חברתי מאוני' לונדון. ארד כיהנה כמזכ"ל איגוד העובדים הסוציאליים, יו”ר הוועדה להבטחת הכנסה במועצה המייעצת לראש הממשלה , יועצת ראש הממשלה למעמד האישה, יו”ר אגף החברות במפלגת העבודה, וחברת הוועדה המרכזת של ההסתדרות.
ארד כיהנה כמזכ”ל נעמת בשנים 1977 -1981. בתקופה זו עולה לראשונה הדרישה לעצמאות בדיווח למס הכנסה של אישה נשואה עובדת, שלא במסגרת הדו"ח של הבעל. מועצת הפועלות מגישה דו"ח לוועדה ציבורית לשיפור התנאים והשירות לנשים הרות ויולדות. בעקבותיו מוקמת, לראשונה בישראל ועדה לבדיקת מעמד האישה שמניחה על שולחן הממשלה 241 המלצות לתיקון המציאות בישראל.
בשנים לאחר מכן, ארד כיהנה כסגנית נשיאות נשי האינטרנציונל הסוציאליסטי כנציגת המזרח התיכון, יו”ר התנועה העולמית של "פיוניר ווימן"(Pioneer Women) , חברת נשיאות הוועד הפועל הציוני וכיו”ר מועצת המנהלים משען.
אשל הייתה חברת כנסת בין השנים 1981 – 1995 מטעם מפלגת העבודה והייתה חברה בוועדות העבודה והרווחה, הכספים והעלייה והקליטה, כאשר לכנסת ה-13 היא נכנסה רק לאחר רצח יצחק רבין, ואחר כך פרשה והקימה סיעת יחיד על שמה. ארד מכהנת כיום כמזכ"ל מפלגת גיל.
 
מאשה לובלסקי
נולדה ב-  1936 בהרצליה. בצעירותה הייתה פעילה בתנועת הנוער. למדה חינוך באוניברסיטה, ועסקה בחינוך והוראה. עיסוקיה בתחום ההוראה והחינוך הובילו לקידומה בהסתדרות המורים ולמינויה ליו"ר מחוז חיפה.
לובלסקי כיהנה כמזכ"ל נעמת במשך 11 שנים בין 1981 – 1992. לובלסקי העצימה את פעילותה של נעמת ביוזמות אין ספור, העמידה את המאבק לקידום מעמד האישה במרכז, והרחיבה את סניפיה ברחבי הארץ. הצעות חוק ומאבקים ציבוריים רבים אפיינו את תקופתה בין השאר יזמה לובלסקי את חודש מעמד האישה, אשר במסגרתו הועלתה בכל שנה סוגיה מרכזית, חדשנית מתחום מעמד האישה אל ראש סדר היום הציבורי בישראל.
לובלסקי הייתה חברת הוועדה המרכזת של ההסתדרות ונבחרה בשנת 1992  כחברת הכנסת ה- 13 ברשימת מפלגת העבודה ובה כיהנה עד 1996. פעלה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ומונתה לתפקיד סגנית שר המסחר והתעשייה מיכאל חריש. כיום גב' לובלסקי מכהנת כחברה בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית.
 
דרורה מאיר
נולדה ב- 1930 בבולגריה, שם הייתה פעילה בנוער הציוני. עלתה לארץ ב- 1948 בעיצומה של מלחמת השחרור והצטרפה לקיבוץ אייל. בוגרת אוני' תל אביב בלימודי סוציולוגיה ועבודה. מאיר הייתה בין מקימי קרית גת. ייסדה שם את סניף נעמת, ושימשה כמזכירת איגוד עובדי הטקסטיל ביישוב. חברת המרכז והלשכה של מפלגת העבודה, חברת הועדה המרכזת של ההסתדרות. מאיר כיהנה כחברת מרכז נעמת ויו"ר אגף הארגון. ב- 1992 התמנתה מאיר לתפקיד יו"ר נעמת. במקביל שימשה כחברת מזכירות באיגוד המלכ"רים, בהתאגדות המרכזים הקהילתיים ובמועצה הלאומית להתנדבות.
 
עו"ד עפרה פרידמן
עפרה פרידמן נולדה ב – 1947 בתל אביב. שירתה כקצינה בצה"ל והשתחררה בדרגת סגן. בוגרת לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1973-1969 שימשה מנהלת כוח אדם במועצה לשיווק פרי הדר, במקביל ללימודי המשפטים. בשנים 1975-1973 התמחתה לקראת קבלת רישיון עורך דין. בשנים 1979-1975 עסקה בעריכת דין במשרד עצמאי. בשנים 1981-1979 עבדה בשגרירות ישראל בפריז, צרפת. סיימה לימודים לתואר שני במשפטים.
ב-1982 החלה לעבוד בנעמת בתפקיד יועצת משפטית באגף למעמד האישה, בסיוע למשפחות שכולות, בייעוץ בדיני עבודה ובייעוץ בדיני אישות.  פרידמן פעלה להרחבת הלשכות המשפטיות בכל סניפי נעמת בארץ, הקימה פורום נשים לתפקידי דירקטוריות ואת פורום חברות מועצות העיר.
ב-1990 מונתה לתפקיד יו"ר האגף למעמד האישה ומנהלת הלשכות המשפטיות בנעמת, בתפקיד זה ניסה את הצעת חוק משפחות חד הוריות אשר לראשונה הגדיר מהי משפחה חד הורית. ביולי 1994 נבחרה לתפקיד יושבת ראש נעמת. בנוסף, הייתה חברה פעילהבמוסדות מפלגת העבודה וחברה בדירקטוריונים של גופים הסתדרותיים. עשייתה בנעמת מתאפיינת בפעילות ענפה בעיקר בתחום החקיקה. בתקופתה הוכנסו שינויים בחוק משפחות חד הוריות, ונכללו בו עגונות ופרודות. בתקופתה הוקמו ארגון מיח"ד - ארגון למשפחות חד הוריות, ועמותת על"ה - לקידום האימוץ הבינלאומי אשר פעלה בין השאר לחקיקת החוק לאימות בינלאומי.
 
 
חדווה אלמוג
נולדה ב- 1948 בחיפה. בעלת תואר ראשון בחינוך ומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה, מאוני' חיפה, ובוגרת המכללה לביטחון לאומי.
ב-1967 החלה את שירותה הצבאי בתפקידי פיקוד והדרכה. ב-1973 מונתה לתפקיד קצינת חןבפיקוד הנח"ל. בשנים 1978-1976 כיהנה כסגנית קצינת חן ראשית. ב-1981 מונתה לתפקידקצינת חן פיקוד צפון. בשנים 1985-1982 פיקדה על בסיס ההדרכה המרכזי של צה"ללחיילות.  ב-1987 מונתה לתפקיד קצינת חן ראשית, בדרגת תא"ל. השתחררה מצה"לב-1991 ומאז עסקה בלימוד והתנדבות במסגרת נעמת. ב-1994 מונתה לתפקיד יו"ר נעמת חיפה בין 1994 - 1998
אלמוג כיהנה כיו"ר נעמת בשנים 1998 – 2002. בשנת 1998 עבר בכנסת החוק למניעת הטרדה מינית. אלמוג, שהייתה בעברה קצינת ח"ן ראשית, הובילה את פעילותה של נעמת בהטמעת החוק החדש במקומות העבודה בכלל, ובצה"ל בפרט.
 
פרסומיה:
אלמוג, חדווה, להיות חיילתמדריך למתגייסת,  עריכה: סיגל בר-קובץ דינר, ירושלים : כתר, 1993 

 


 
אלקטרו קידום אתרים  |  ICS בניית אתרים © כל הזכויות שמורות לנעמת - מחלקת הסברה ודוברות